קהילה

שינויי הגבולות של מלחמת העולם השנייה נתנו את אותותיהם בתנועה הציונית בהונגריה. השפעתם העיקרית הורגשה בתנועות הנוער החלוציות. התנועה הציונית שפעלה במחתרת, קיבלה עידוד ותגבורת חזקה מהציונים של טרנסילווניה, קרפטורוס, וחלקי צ'כוסלובקיה שצורפו להונגריה. תנועת 'דרור' קיבלה תגבורת משמעותית מתנועת 'החלוץ הצעיר' שבקרפטורוס ותנועת 'הבונים' (נצ"e;ח), שלא הייתה עדיין מאורגנת בהונגריה, העבירה את מרכז פעילותה מטרנסילווניה לבודפשט.

בשנת 1942 עמד במרכז הפעילות התנועתית ארגון חברים חדשים לתנועה וגיוסם לפעילות. בחוגים שונים של נוער לומד, בבתי יתומים יהודיים, בפנימיות של חניכים, בחוגי חובבי הטבע ובאגודות תרבות יהודיות לצעירים. התנועה חרתה על דגלה את המלים: 'נוער צופי חלוצי'. פעילות ההדרכה של הגילאים הצעירים כללה לימוד עברית, סיפורים על יהדות, שירים עבריים, ידיעת ארץ ישראל וצופיות. הדגשת השוויון, הרעיון השיתופי ומושג הקיבוץ היו מרכז "e;שיחות"e; החברים. המטרה העיקרית של התנועה התמקדה בהכנת גרעיני התישבות, יציאה להכשרה ולעליה לארץ ישראל.

בשנת 1943 נוצר האיחוד בין 'דרור' ל'הבונים' מתוך שאיפה לאיחוד כוחות שהיו מדוללים בעיקר בשל גיוס שכבת 'הבוגרים-החלוצים' למשימות המלחמתיות ומחנות העבודה. האיחוד התבסס על גרעיני הפעולה החזקים של שתי התנועות שהתרכזו באויפשט (Újpest), שם ישבו שלושה מהמדריכים המרכזיים של התנועה: ישי ויינר-שריג, יהודה פולק ואשר ארני.

על החברים שלא גויסו הוטל לפעול למען פליטי התנועה מארצות הכיבוש הנאצי. אחד החברים המרכזיים בתנועה היה צבי גולדפרב - פליט מפולין. התנועה דאגה עבור הפליטים לניירות, לכרטיסי מזון ולדיור. העבודה החינוכית והארגונית לא פסקה בתקופת המלחמה. חבריה הצליחו לארגן מעונות נוער ולהוסיף חברים לתנועה. החלק העיקרי של העבודה החינוכית-תנועתית נעשה בטיולים של סופי שבוע. בהרי בודה (Budai hegyek) טיילו חברי התנועה לכאורה כ'חובבי טבע' ואילו למעשה, הטיול שימש הזדמנות לשיחות על ארץ ישראל, על הקיבוץ, על שיוויון ועל סוציאליזם. עם פלישתם של הגרמנים להונגריה התארגנו חברי התנועה לפעילות מחתרתית עניפה להצלת חבריה ויהודי הונגריה באשר הם.