קהילה

ה אנדרטה לזכר קרבנות פרושוביצה בבית הקברות היהודי. יהודים ישבו בעיירה עוד טרם פרעות ת"ח ות"ט, אך יישוב זה נחרב במהלך מאורעות אלו. מהמחצית השנייה של המאה ה-19התקיימה בעיירה קהילה עצמאית, ו בין מלחמות העולם נמנו בה כ-2,000 יהודים, והתקיימה בה פעילות של המפלגות ה ציוניות ושל אגודת ישראל. בשנים אלה נוסדו בעיירה תלמוד תורה, בית ספר עברי מ רשת תרבות ובית ספר מרשת בית יעקב. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הופצצה העיירה בידי ה גרמנים, וב-7 בספטמבר 1939 נכנסו אליה חיילי ה וורמכט. במהלך קרב שהתרחש במקום נהרגו מספר יהודים, ובהם ילדים. מספר ימים לאחר מכן, ריכזו הגרמנים את יהודי העיירה בשדה פתוח, ובזמן זה, בזזו יחד עם הפולנים המקומיים את רכושם. בהמשך, הוטלו על יהודי העיירה גזירות שונות, ובהן חובת ענידת סרט זרוע, איסור הליכה על מדרכות, החרמת עסקים וחובת התייצבות ל עבודות כפייה מפרכות ומשפילות. בשנת 1940 הובאו לעיירה למעלה מ-1,000 פליטים יהודים מאזור קרקוב, ומשנת 1941 חייבו הגרמנים את ה יודנרטהמקומי לספק להם עובדים ל מחנות עבודה בסביבת העיירה. מעת לעת פשטו על העיירה שוטרים גרמנים, וביצעו בה מעשי  התעללות ורצח של יהודים, תוך הטלת סכומי כופר גבוהים על הקהילה. ב-29 באוגוסט 1942 נצטוו יהודי העיירה להתרכז בכיכר השוק בה, ושם הועלו על עגלות באלימות רבה בידי שוטרים פולנים, תוך רצח חלקם, והוסעו ל מחנה המעבר בסלומניקי, ממנו שולחו ל מחנה ההשמדה בלז'ץ. בשעת הגירוש הכריז הכרוז המקומי בעיירה, לצלילי פעמוני הכנסייה, על כך שהעיירה נפטרת מיהודיה לנצח. לאחר מכן, ערכו הגרמנים והפולנים מצוד קפדני בעיירה, ורצחו את היהודים שנתגלו במקומות מסתור בה. לאחר ה אקציה נותרו בעיירה בין 100 ל-200 יהודים. מעת לעת ביצעו בהם הגרמנים והפולנים מעשי רצח, ובמקרה אחד רצח איש גסטאפו חמישה מבניו של אחד היהודים לעיניו ולעיני הקהל הפולני, כאשר האב קשור בחבל, ולאחר מכן נרצח גם הוא. היהודים שעוד נותרו בעיירה שולחו בנובמבר 1942 ל גטו מייחוב, ומשם הועברו לבלז'ץ. יהודים מעטים מהעיירה שעוד הצליחו להסתתר בכפרי הסביבה נרצחו ברובם בידי איכרים פולנים, ובהם משפחות שלמות. מקהילת פרושוביצה שרדו את השואה כ-60  יהודים, אך אלו לא שבו להתגורר בה, לאחר ששניים מהם נרצחו עם שובם בידי פולנים לאומנים.