קהילה

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הגיעו לעיר פליטים יהודים ממערב פולין. ביום 6 בספטמבר 1939 הופצצה העיר בידי הגרמנים. כתוצאה מכך, מספר מתושביה נהרגו, ופרצה בה שרפת ענק, שכילתה גם את בית הכנסת המקומי. ב-17 בספטמבר נכנסו הגרמנים לעיר, ועם כניסתם פינו יהודים רבים מדירותיהם. כמו כן, נלקחו יהודים לעבודות כפייה, ובוצעו ביהודים מעשי התעללות, ביזה ורצח מצד הגרמנים. ב-27 בספטמבר פינו הגרמנים את העיר לטובת הצבא האדום, אך כשבוע לאחר מכן שבו לעיר. במהלך שבוע זה נמלטו מהעיר כ-1,500 יהודים מזרחה. עד מהרה הטילו הגרמנים תשלום כופר גבוה על הקהילה היהודית בעיר, תוך לקיחת בני ערובה להבטחת התשלום, ויהודי העיר צוו להתייצב מדי יום לביצוע עבודות כפייה. בראש היודנרט שהוקם בעיר מונה חיים מרדכי הירשנהורן, שנצטווה לספק לגרמנים רכוש ועובדים. באפריל 1940 צוו יהודי העיר לענוד סרט עם מגן דוד על זרועם, ובהמשך נשלחו עשרות יהודים מהעיר למחנות עבודה בסביבתה. במחצית השנייה של 1940 הוקם בעיר גטו בן שני רחובות, אליו הועברו כ-3,500 יהודי העיר. בקיץ 1941 הפך הגטו לסגור, ויהודים שנתפסו יוצאים ממנו ללא היתר הוצאו להורג. במרץ 1942 הועברו 221 יהודים מהגטו לטרנוגרוד, ויהודים נוספים הועברו למיידאנק. באוגוסט 1942 נערכה בגטו אקציה ראשונה, במהלכה למעלה מ-1,000 יהודים הועברו בעגלות לתחנת הרכבת בצ'רנישווצה, ושם הועלו לקרונות משא, ושולחו למחנה ההשמדה בלז'ץ. בנובמבר 1942 נערכה בגטו אקציה שנייה, במסגרתה הועברו כ-1,500 יהודים באלימות קשה, ותוך רצח כ-200 יהודים במקום, לבניינים הסמוכים לבית העלמין היהודי העיר. מבניינים אלו הוצעדו היהודים רגלית אל תחנת הרכבת בצ'רנישווצה, תוך רצח עשרות יהודים תשושים בדרך, ושילוח היתר בקרונות משא לבלז'ץ. כ-70 עד 80 יהודים שהושארו בגטו לעבודות כפייה נכלאו בינואר 1943 בבית הסוהר המקומי. שם נרצחו הנשים, הילדים והזקנים, וכ-15 צעירים שולחו למחנה העבודה ינוביצה.