קהילה
מלניצה
יוצר הקהילה
שלמה רוזנטל
שלח מסר ליוצר הדף
אנצל מנדלבאום
אודות הקהילה
הנצחת קהילה
שם התלמיד המתעד: עמית סונינו
כיתה : יא 3
שם הקהילה: מלניצה מדינה: אוקראינה
אורח החיים בקהילה לפני המלחמה
המוסד
העליון של יהודי העיירה הייתה הקהילה היהודית. הקהילה לא הייתה זקוקה להכרה רשמית
מצד השלטונות כדי שתתקבל על ידי הציבור היהודי. כולם קיבלו עליהם את הנהגתה.
הקהילה נוהלה על ידי גבאים, פרנסים ובעלי בתים בהשתתפות הרב המקומי או בראשותו.
בסמכות הקהילה היה לנהל את החיים הדתיים של האוכלוסייה היהודית - רבנות, שחיטה,
מקווה, בתי מדרש ו"בתי חיים" - בתי העלמין. בראשית שנת 1926 אושרה
הקהילה במלניצה על ידי השלטונות הפולנים .לעומדים בראש הקהילה ניתן תקציב והזכות
לגבות מסים מיהודי העיר, לשלם שכר לרבנים ולהוצאות הקהל. הנהגת הקהילה פעלה
בתחומים סוציאליים רבים ביניהם תמיכה בחולים, בעניים ובמשפחות מרובות ילדים.
אישים בולטים בקהילה לפני המלחמה
בשנת 1929 סופחה לקהילה במלניצה
האוכלוסייה היהודית ביישובים הולובי, אזריען, קופיצ'ב, פובורסק, טרויאנובה
ומנייביץ'. כראש הקהל נבחר ר' אידל גאטמן. לרב הקהילה מונה הרב יהודה ספרד.
אירועים מרכזיים
בחיי הקהילה לפני המלחמה
המצב הכלכלי הקשה בעיירה
הביא להגירה של צעיריה לארצות הברית, לארגנטינה ולברזיל מחד ולהתעוררות השאיפה
לעלות לארץ ישראל מאידך. המהגרים לא ניתקו את הקשר עם העיירה והיו שולחים עזרה
לבני משפחותיהם, ככל שיכלו.
התמורות והלכי הרוח שקמו
ברוסיה בזמן המהפכה הבולשביקית לא פסחו על העיירה. רבים מצעירי העיירה הצטרפו
למפלגה הקומוניסטית המחתרתית בפולין. אחדים מפעילי המפלגה בעיירה נשלחו לתקופה
ממושכת לבית הסוהר בקרטוז-ברוזה.
מבנים וארגונים מרכזיים בקהילה ( בתי כנסת, בתי
ספר וכו')
רבים מבני הנוער היהודים בעיירה הצטרפו לתנועה הציונית. הראשונים הציונים
הכלליים ואחריהם קמו סניפים של החלוץ ובית"ר. המפלגות הציוניות בעיירה פעלו
לגיוס כספים לקרן הקיימת לישראל, לקרן היסוד, ללימוד עברית ולהקמת ספרייה בעיירה.
כ-20 מחברי "החלוץ" במלניצה עברו תקופת הכשרה בקיבוצים שבערי ווהלין,
ולאחר מכן עלו ארצה ונקלטו בקיבוצים ובמושבות.
סיפורה של הקהילה בתקופת המלחמה
בספטמבר 1939 נפתחה מלחמת העולם השנייה ופלך ווהלין נכבש על ידי ברית
המועצות. הנאצים כבשו את מלניצה ב- 22 ביוני 1941. בעת הכיבוש היו במלניצה, יחד עם פליטים שהגיעו
מפולין כ- 1800 יהודים. אחדים מהיהודים הצליחו לסגת עם כוחות הצבא האדום האחרונים
מזרחה. כבר ביום הכיבוש כיתרו הנאצים ואוקראינים בני המקום 40 צעירים וצעירות
יהודיים שהשתייכו לתנועת הנוער הקומוניסטית ולקחו אותם מחוץ לעיירה. הם הובלו
לקרבת בית המטבחיים העירוני ושם הוצאו להורג.
על היהודים האחרים הוטלו גזרות קשות מאת השלטונות הנאציים. משפחות
יהודיות צוו להישאר בבתיהן ולצאת אך ורק לצורכי עבודה כאשר הם לבושים טלאי צהוב.
נאסר עליהם ללכת על המדרכות והם נאלצו ללכת עם הסוסים והבקר על הכבישים והשבילים.
הגברים מעל גיל 16 נקראו להתייצב למפקד אשר בו נאספו מהם תעודותיהם. הם הובלו אל מחוץ
לעיירה ונרצחו בדם קר. ב- 1-2 בספטמבר 1942 רוכזו כל יהודי העיירה ברחוב אחד והוקם
גטו. סביב הגטו הוצבו שוטרים אוקראינים לשמור מפני ניסיונות בריחה.
ב-1 בספטמבר 1942 נורו עוד 700 מיהודי מלניצה, ואילו הנותרים נטבחו
במחצית חודש אוקטובר.
מעטים בלבד מיהודי מלניצה שרדו את השואה. חלקם הצליחו לחמוק ליערות ימים
מספר לפני חיסול הקהילה היהודית; אחרים עלו לישראל או היגרו למדינות אחרות לפני
פרוץ המלחמה. מבין שרידי הקהילה חברה קבוצה של ארבעה אנשים - יהושוע ליאור, ציפי
נוימן-אבנון, ישראל וולק ושמואל רייטר, שאספו וארגנו את העדויות על מלניצה היהודית
ומאורעותיה לכדי ספר הנצחה שפורסם ב- 1994. מאז, מדי שנה נפגשים בני מלניצה שעודם
בחיים, ילדיהם ונכדיהם לאזכרה.
תמונות
ותעודות של הקהילה :
קרא עוד