קהילה

אני נולדתי בגרמניה להורים ששרדו את השואה במחנות בפולין. הם שוחררו במחנה עבודה באזור שהיום הוא במערב פולין (מחנה Peterswaldau   שהיה אחד ממחנות Grossrosen ).  הם ברחו לשטראובינג ( (Straubing  עיירה קטנה בבוואריה על גדות הדנובא בין רגנסבורג ופסאו.   היינו בסטטוס של עקורים אך לא שהינו במחנה עקורים.  כמונו היו עוד רבים.  למיטב ידיעתי, הצבא האמריקאי "פינה" מספר בתים בעיירה ואפשרו לשורדים לגור שם. לפני 10 שנים שבתי לשטראובינג וניפגשתי עם ישראל אופמן, ניצול שואה שהיה ראש הקהילה ב שטראובינג.  העובדה שיש קהילה יהודית פעילה ב שטראובינג היא סיפור בפני עצמו.  ישראל אופמן סיפר לי שהסיבה ששורדים כה רבים הגיעו לשטראובינג היא מפני שהרב הצבאי האמריקאי דאג לאוכל כשר – השחיטה כנראה נעשתה על ידו ברגנסבורג. ישראל אופמן הראה לי את בית הכנסת שניצול בליל הבדולח מפני ששכן בין בתים גרמניים והגרמנים הבינו שאם בית הכנסת יישרף אז ינזקו גם הבתים האלה.  הורי וכן אח של אבא, אח ואחות של אמא נישאו בבית הכנסת הזה.  יחד עם ישראל אופמן סיירתי בעיירה וראיתי את הבית שבו נולדתי – אכן נולדתי בבית ולא בבית חולים.  בני דודי כנראה נולדו בבנין בית הכנסת וגם את הבית השני שבו גרנו.  אנחנו נשארנו בשטראובינג עד 1950 עת עלינו ארצה. דודתי  ומשפחתה היגרו לארה"ב והיום היא גרה בטורונטו.  היינו בקשר עם אחרים שהיו  בשטראובינג – חלקם היגרו לארה"ב, אחרים עלו ארצה ומשם ירדו לארה"ב או קנדה בשנות ה50 – כפי שעשתה משפחתי.  עם הזמן אידתי קשר איתם בשטראובינג קיימו השורדים חיי קהילה מאורגנים מאד.  חלקם שבו למקצעות שלהם מלפני השואה – אבי היה חייט, דודי סנדלר.  הצעירים יותר למדו מקצוע חדש.  הייתה פעילות פוליטית ציונית בעיירה שכללה גיוס לגח"ל.  אחד מדודי התגייס לגח"ל ואף לחם במלחמת השחרור.  גם ישראל אופמן התגייס, אך הוא חזר לשטראובינג