מידע כללי

רקע

- שמה הראשון של האוניה היה "San Miguel" והיא נבנתה בשנת 1875. האוניה הייתה ספינת חופים ושימשה להובלת נוסעים. משקלה היה 450 טון. היא הונעה על ידי פחם ומהירותה הייתה 8 קשר.
- האוניה נרכשה על ידי המוסד לעליה ב' בשבדיה באמצעות איש עסקים שבדי בשם גיליאזיס. היא הפליגה דרך הים הצפוני לצרפת בפיקודו של יוסלה דרור איש הפלי"ם.
  - לפני היציאה משוודיה עגנה ליד הספינה מפרשית אימונים של הצי הפולני; הקדט היהודי אדוארד וישנייבסקי פגש שם במקרה שניים מאנשי המוסד לעליה ב' שעסקו בהכנת הספינות, ובעקבות הפגישה ערק מהצי הפולני וצורף לצוות של 'סאן מיגואל' (לימים שינה אדוארד את שם משפחתו לשרון, היה מפקד פריגטה בחיל הים ורב חובל בצי הסוחר).
- בצרפת הוכשרו בספינה 870 מקומות לינה, ההכנות נמשכו מאוגוסט ועד לנובמבר 1946. רב החובל היה ספרדי בשם ריקרדו ולצדו 12 מלחים, כולם אזרחי ספרד. לקראת הפלגה הוקם צוות המלווים אנשי הפלי"ם: יוסלה דרור היה מפקד האונייה, ולצדו שאול ביבר ששימש גם כמארגן המעפילים. הגדעוני היה ראובן "פופכן" אורן ולרשותו עמד מכשיר קשר RCA מתוצרת בלגיה. רב החובל היה ספרדי בשם ריקרדו ולצדו 12 מלחים, כולם אזרחי ספרד. המכונאים היו עופר ויועלי.
- בתחילה חשבו לקרוא לאוניה בשם: "הגנה-חירות", אולם הנהגת "ההגנה" ציוותה לשנותו ביום האחרון להפלגה, בנימוק שהוא רומז על שת"פ בין ה'הגנה' והאצ"ל (שכן האצ"ל הרבתה להשתמש בתעמולתה במילה חירות). השם "המעפיל האלמוני" ניתן על שם המעפיל הרברט לזר ז"ל שנהרג כשבוע לפני הגעת הספינה לחיפה בעת ההתנגדות לבריטים ע"ג הספינה 'לנגב'. הרברט לזר כונה "המעפיל האלמוני" בהודעת היישוב על נפילתו ומועד הלוויתו מכיוון שבעת הפירסום שמו עדין לא היה ידוע.
- ההפלגה:
- - הספינה הפליגה מנמל סט בצרפת ב-3 בפברואר 1947. על גשר הסיפון הוצב שלט באנגלית: "נלסון! ראה את יורשיך!" בהתכוונם לאדמירל הבריטי עטור התהילה הוריישו נלסון.
  - עם אוניה זו הפליגה גם ספינה אחות בשם 'סאן בזיליו', בפיקודו של ורנר סלומון ו'הגדעוני' שלמה "הנזי" רוזן, שלרוע המזל עלתה על שירטון בקרבת קופנהגן ועקב כך לא השתתפה בסופו של דבר בהפלגת מעפילים.
  - על סיפונה הפליגו 794 מעפילים. חניכי תנועות הנוער "השומר הצעיר" מהונגריה, והתנועות "דרור", "נוחם" ו"בית"ר", וכן קבוצה ממרוקו, כולם בני נוער בלוויית מדריכים. הם נאספו בשני מחנות בשאטו דה לה רו שליד ליון, וכן מחנה במרסיי, שם הוקם ב-2 בפברואר 1947 מחנה למעפילים לקראת העלייה לאונייה.
  - מסט בדרום צרפת הפליגה האוניה למפרץ מול איי אייר (Îles d'Hyères) מזרחית לטולון, ונתיבה כלל את מצר מסינה, כרתים, דרומית לקפריסין בנתיב לימסול – פורט סעיד, עד חופי הארץ. למחרת ההפלגה נתגלה קלקול במנוע והאוניה נאצלה לעגון במפרץ אייר,15 מייל מזרחית לטולון.
  - המעפילים קבלו הנחיות והתכוננו לקראת עימות עם הבריטים. ההוראות היו רגילות והמעפילים תודרכו להתנגד פסיבית. הם התארגנו בקבוצות על פי ההשתייכות הארגונית ותודרכו להגן על ההגה, הגשר וחדר המכונות של האונייה מפני השתלטות בריטית צפויה. הוחלט לשוט בשעות הלילה לכיוון תל אביב, כדי להגיע אל חוף תל אביב לפני שהבריטים יופיעו. כמו כן כיבו את האורות.
  - ב-14 בפברואר התגלתה הספינה על ידי מטוס בריטי. ב-15 בפברואר החלו ללוותה שתי משחתות בריטיות אשר תקפו אותה, ומשחתת שלישית המתינה במרחק. המשחתות נגחו בספינה שניסתה להתחמק. הם השליכו רימוני גז והעלו חיילים על הסיפון. התחוללו תגרות וכן הותזו סילוני מים. ההתנגדות לבריטים ארכה כמחצית השעה. מעפילים אחדים נפצעו בעת ההתכתשויות שפרצו בינם לבין החיילים. כל העת התנהלה תקשורת באמצעות מכשירי קשר עם מפקדת "ההגנה" בארץ ישראל. כאשר עלו הבריטים על הסיפון מספר מעפילים ומלווים להסתתר במחבוא שהוכן מראש במיכל המים ע"י ביבר. טרם כניסתו ל"סליק", השמיד אורנשטיין את הקודים והשליך את מכשיר הקשר ואת הגבישים לים. לפני שסגר את השידור, הוא דיווח למטה 'המוסד' על כניסתו ל"סליק" וביקש שהבאים לחלצם ישרקו שירים עבריים.
  - בסיומה של ההתכתשות האלימה נכנעו המעפילים. הבריטים אילצו את האוניה להיכנס לנמל חיפה בבוקר ה- 17 בפברואר, בטרם הספיקו נציגי הנהלת-הסוכנות היהודית להגיש צו-על-תנאי לבית המשפט העליון כדי לעכב את גירושה. המעפילים הועברו לאוניית הגירוש "אמפייר רייוול" שהעבירה אותם למחנות המעצר 64 ו- 65 בקפריסין. מספר מעפילים והמלווים הצליחו להתחמק מגירוש בכך שהסתתרו במחבוא. הם חולצו לאחר שהמעפילים הורדו, על ידי עובדי "סולל בונה" שעבדו בנמל.