גבריאלה הייתה אוניית מעפילים שארגן המוסד לעליה ב' של "ההגנה" בשנת 1945.
תולדותיה
גבריאלה הייתה אוניית עץ בעלת תורן אחד; הונעה על ידי דיזל ומפרשים; מסוגלת למהירות 6 קשר, הפליגה תחת דגל יוון. באחד מגילגוליה השתתפה בשוד ימי.
נרכשה בפיראוס שביוון, על ידי איש הפלי"ם לוי שבט (שוורץ), באמצעות מתווך יווני בשם חרילוס הורטיס (Harillos Hortis), שכינויו היה "הנספח". שניהם בלווית יצחק אלשיך (אבוזי) עובד נמל חיפה. הם הכינו את האונייה להפלגת העפלה. האונייה צוידה בסירת הצלה אחת לשמונה נפשות, וסודרו בה 40 מקומות שינה, מטבח קטן ושירותים.
המעפילים, כארבעים נפשות, היו ניצולי השואה, חלקם מיוון והשאר מארצות אחדות באירופה; השתייכו בחלקם לתנועות נוער ומפלגות: 26 – הקיבוץ המאוחד, 9 – השומר הצעיר, 5 – בודדים. גילם הממוצע של המעפילים היה 25. העלאת מעפילים התבצעה במפרץ קטן ליד פיראוס. השלטונות לא ידעו על ההפלגה שנעשתה בחשאי. הם נאספו בקרבת מקום ההפלגה, בו הוקם מחנה הכשרה במסווה של עריכת פיקניק. ורוכזו בו בעזרת אונרר"א. אל האונייה הגיעו מפולין דרך הונגריה ויוגוסלביה, ומיוון ברכבת.
האונייה יצאה מנמל פיראוס ב-2 בספטמבר 1945 אל הים האגאי, ומשם לקפריסין וקיסריה. ב–9 בספטמבר הגיעה אל מול ראש הכרמל, שם אמורה הייתה לפגוש סירה ובעזרתה להוריד את המעפילים. בנוסף לכך, נקבע שתובער מדורה על החוף 2.5 קילומטרים צפונית לגבעת אולגה. סימן הזיהוי היה מכנסיים על תורן הספינה, כדי להבדילה מסירות דיג של ערבים מקומיים. ארבעה בני אדם – דב מגן (ברצ'יק), יואש צידון (צ'אטו), משה רבינוביץ' ומכונאי משדות ים יצאו בסירה בערב ראש השנה להפגש עם "גבריאלה", אולם הפגישה לא התקיימה, משום שהאונייה לא נמצאה.
לבסוף, "גבריאלה" הגיעה בכוחות עצמה לחוף קיסריה, והמעפילים ירדו ממנה. לאחר ההורדה נשלחו אליה חביות דלק כדי שתוכל לחזור ליוון.
בהמשך השתתפה האונייה במספר הפלגות כאוניית עזר לאוניות מעפילים אחרות.
לקריאה נוספת: