יד למגורשים – אנדרטת הקרון ביד ושם

קרון רכבת גרמני ששימש להובלת יהודים למחנות ההשמדה וניתן ליד ושם על ידי ממשלת פולין‮. ‬
האנדרטה נבנתה כזיכרון לשילוחים אל מחנות ההשמדה‮. ‬על הקיר הסמוך לאנדרטה‮, ‬חרוטה עדותו של ניצול השואה אברהם קשפיצקי.

קרונות הרכבת בשירות הצורר הנאצי שימשו להובלת מיליוני יהודים ברחבי אירופה אל מותם במחנות ההשמדה, בדרך כלל בתפוסה של עד מאה בני אדם שנדחסו בכל קרון בו ללא תנאים מינימליים כגון אוורור, מזון או מים. הנסיעה ארכה בדרך כלל כיממה עד שתיים, ובסיומה הורדו הנוסעים במהירות ופונו להמתה. כ-1.5 מיליון מתוכם לא שרדו את הנסיעה בקרונות.

על האנדרטה מופיע שירו של דן פגיס "כתוב בעיפרון בקרון החתום" (1970).

כָּאן בַּמִּשְׁלוֹחַ הַזֶּה
אֲנִי חַוָּה
עִם הֶבֶל בְּנִי
אִם תִּרְאוּ אֶת בְּנִי הַגָּדוֹל
קַיִן בֶּן אָדָם
תַּגִּידוּ לוֹ שֶׁאֲנִי

כתוב בעיפרון בקרון החתום

״כתוב בעיפרון״ – הוא שיר עברי קצרצר מאת דן פגיס. השיר מהווה חלק ממחזור השירים "קרון חתום", שהתפרסם בחודש יוני 1970 בגיליון ל"א של כתב העת הספרותי "מאזנים ובהמשך אותה שנה בקובץ שיריו השלישי של פגיס, "גלגול". השיר מתייחס לשילוח של אזרחים ממקום מושבם למחנות ריכוז והשמדה בתקופת השואה. בשיר נעשה שימוש מטפורי רומז במיתוס על הרצח הראשון ועל דמויותיהם של חוה, הבל, קין ואדם לצורך הארתו של מצב מאוחר – שפיכת אור מיתיזציוני על הסיטואציה הנרמזת, השוֹאתית.

פגיס, כשם שעשה ברוב שיריו העוסקים בשואה, אינו מזכיר אותה במפורש, והדרך שבה נדון הנושא היא מאופקת מאוד.

השיר הקצר, שבמבט ראשוני נראה פשוט, הוא לאמתו של דבר יצירה מורכבת למדי.
השיר נחשב ל"שיר שואה" קאנוני, ומושמע תדיר בהקשר לזיכרון השואה בישראל ואף מחוצה לה. הוא נלמד במסגרת תוכנית הלימודים המחייבת לבגרות בספרות עברית בבתי הספר התיכוניים בישראל. השיר חקוק על גבי אנדרטת הקרון ביד ושם ועל אנדרטה באתר מחנה ההשמדה בלז'ץ.

"מעל למאה אנשים נדחסו לתוך הקרון שלנו… אין אפשרות לתאר את המצב הטראגי בקרון הסגור, חסר האוויר. כל אחד מנסה להידחף

לאשנב הקטן. כולם מוטלים על הרצפה. גםאני נשכבתי. בקרשי הרצפה מצאתי סדק ודחפתי לתוכו את אפי כדי לנשום מעט אוויר. הסירחון בקרון היה בלתי נסבל. בארבע פינות הקרון עושים אנשים את צורכיהם… כעבור זמן מה עצרה הרכבת פתאום. לקרון נכנס אחד השומרים. התברר שנכנס לשם שוד. היינו צריכים לגשת אליו אחד-אחד ולהראות לו כל מה שברשותנו. הוא לקח כל מה שלא הוסתר היטב: כסף, שעונים, דברי ערך… מים! התחננו לפני עובדי הרכבת. רצינו לשלם להם בתמורה הרבה כסף. שילמנו 500 ו- 1000 זלוטי בעד מעט מים. שילמתי 500 זלוטי יותר ממחצית הכסף שהיה ברשותי, וקיבלתי ספר מים, כחצי ליטור. כשהתחלתי לשתות התנפלה עלי אשה שילדה התעלף. בכל כוחה רצתה להכריח אותי שאשאיר לה מעט מים. השארתי בספל מעט מים וראיתי שהילד שותה ממנו. מרגע לרגע נעשה המצב בקרון קשה יותר. השמש חיממה את הקרון. הגברים שכבו עירומים למחצה. גם חלק מהנשים שכבו בלבושן התחתון. האנשים שכבו על הרצפה. חלקם כבר לא היו בחיים. היינו בדרך כעשרים שעות. אילו נמשך המסע עוד חצי יום, היינו כולנו מתים מחום." (עדותו של ניצול)

אנדרטת הקרון – אנדרטה שבמרכזה ניצב קרון רכבת גרמני אותנטי, ששימש להובלת יהודים מגורשים למחנות ההשמדה. הקרון, שתנועתו כמו קפאה בזמן, ניצב בקצה מסילת- הברזל על פי תהום -זכר לסופו של המסע במחנות ההשמדה. תחנתו הסופית של הקרון בירושלים מנוגדת לסופו של המסע המקורי והיא סמל לתקומתו של העם היהודי לאחר השואה.

תרומת בנימין ואנה מרשין, זיסמן ופולה מרצינסקי, אייב ומרים מרצינסקי, איזי וברניס מרין, לזכר הוריהם שעיה ואטלה דבורה מרצינסקי, האחים יידל ודוד והאחות חיה.
עודכן לאחרונה ע״י נדב לנקין