מידע כללי

 רקע

  • האוניה נבנתה ב-1927 כאונית משא ועסקה בעבר בהובלת מיטענים בין האי קורסיקה לצרפת.. האוניה הייתה עשויה מעץ, בעלת מפרשים ומנוע דיזל צרפתי 8 צילינדרים, ו-100 כוח סוס.  שמה המקורי היה "מריה אניק" (Maria Anick). היא נרכשה על ידי המוסד לעליה ב' בצרפת, באמצעות מתווך צרפתי.
  • להפלגת ההעפלה הוכנו דרגשי עץ ל-156 נפש. המטבח הותקן בצריף שנבנה על הסיפון ונבנו שני בתי שימוש. עבודות הבנייה הושלמו במפרץ קטן, שני מיל צפונית-מערבית לבנדול בצרפת. האוניה צוידה בסירת גומי ל-30 נפש וסירת עץ קטנה.
  • שלום דוליצק – היה מפקד האוניה, ויוסף שחר (שוורצמן) וטוסקה נפתלי היו המלווים. ה'גדעונים' היו מרגה גורן ובני גפן. לרשותם עמדו שני מקלטים, שני משדרים וגנרטור. רב החובל היה ימאי צרפתי ולצדו שמונה מלחים, ארבעה מהם: גלקין זאב, גלקין ברוך, מילשטיין הלל ובן-מנשה יוסף היו ארגנטינאים צעירים שהחליטו לעלות לארץ. הם יצאו מבואנוס איירס בספטמבר 1947, "כ"ג מלחים", הגיעו לצרפת, גויסו לפלי"ם, והצטרפו ל"הפורצים", וביפו ירדו עם המעפילים.
  • נתונים טכניים:
      • אורך –  28 מטר
      • רוחב – 7 מטר
      • מהירות – 8 קשר
  • ההפלגה:
      • ב-22 בנובמבר 1947, ביום ההפלגה מבסטיה, התקבלה ההוראה להשיט את האוניה למרסיי ולקבל שם דלק נוסף ממבריח, ובאותו לילה להגיע לחוף ליד בנדול כדי לקחת את 123 המעפילים שהגיעו מפולין ומרומניה. לאחר העמסת המעפילים באותו לילה, בעזרת סירות גומי ששטו מהחוף לאוניה, יצאה האונייה בחשאי ללא תקלות. 
      • האונייה שייטה מבנדול בדרום צרפת בנתיב המתוכנן: דרך החוף המערבי של קורסיקה, מעבר בוניפציו (Bonifacio) בין קורסיקה לסרדיניה, מצפון לסיציליה למייצר מסינה, כף גלן, האי צריגו, כף סידרוס (Sidheros) בצפון מזרח כרתים, דרומה לאלכסנדריה, פורט סעיד, עזה, חוף הרצליה.
      • לאחר ההפלגה מבנדול, הודיעו לאונייה לאסוף מעפילים מצפון אפריקה שהגיעו באונייה אחרת. ההעברה הייתה בלילה מול מפרץ דה פורט. הועברו 44 בני נוער וצעירים ממרוקו, כולל מספר נשים בהיריון, עם רופא ומלווה מאונייה בשם "החלוץ" (ששמה שונה מאוחר יותר ל"כ"ט בנובמבר"), אשר ברחה ממדלינה בחוף אלג'יריה, לאחר שנתגלתה שם על ידי השלטונות.
      • המעפילים קיבלו ההודעה על החלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר באונייה במהלך ההפלגה.
      • בקרבת פורט סעיד התקרבה לאוניה משחתת בריטית. הבריטים שאלו ליעד ההפלגה, הגדעוני בני גפן אותת להם בפנס: "אנו באים מאלכסנדרייה ומפליגים לפורט סעיד". המשחתת המשיכה לעקוב אחר האוניה כ-40 דקות, אך האוניה הצליחה להתחמק ולהסתתר מאחורי מכלית, והמשחתת הבריטית הסתלקה.
      • בעקבות המפגש עם המשחתת הבריטית הוחלט לנסות ולהתחמק עד כמה שאפשר ממגע עם הבריטים, ועל כן נעשו מספר פעולות להסוואה: מסלול השייט נקבע מכרתים לאלכסנדריה, ובערב לפורט סעיד. ההוראות היו להתחזות לאוניית משא או אוניית דיג והמעפילים הסתתרו בבטן הספינה. לקראת ההגעה לחופי הארץ, צבעו את הספינה באדום, הניפו דגל טורקי ושטו קרוב לחוף המצרי.
      • לאחר שהמשחתת הסתלקה, שינתה האונייה כיוון לעזה, משם לנקודת ההורדה בחוף יד מרדכי, אך נתקבלה הוראה לשנות את המקום לחוף תל-אביב, ליד שפך הירקון. סירות של אגודת הפועל הגיעו מהירקון כדי להוריד את המעפילים, וב-4 בדצמבר בשעה 04:00 לערך התבצעה ההורדה. המעפילים פוזרו בבתים בתל אביב.
      • העיתונות העברית חשפה את הצלחת המבצע, והיישוב שילם על כך ביוקר שכן הבריטים קיזזו את מס' המעפילים מאשרות הכניסה ארצה.
  • לאחר ההפלגה:
    • לאחר הורדת המעפילים המלווים קיבלו הוראה לחזור עם הספינה לאירופה אבל רב החובל הצרפתי התנגד לקחת אותם והפליג בלעדיהם בטענה שעליו להכנס לנמל בלבנון לצורך תידלוק ואין הוא יכול להסתכן בנוכחות חסרי אישורים על הספינה.
    • לאחר הכרזת המדינה, ביוני 1948, חזרה האונייה לישראל מצרפת כשעל סיפונה 139 מגויסים לצה"ל וכמות רבה של נשק, תוך שהיא היא מניפה בכניסה לנמל חיפה את דגל צרפת בירכתיים ואת דגל ישראל בחרטום (רב החובל ננזף על כך ע"י הקונסול הצרפתי, מפני שבעת ההיא צרפת טרם הכירה במדינת ישראל).
  • מידע נוסף – בין מעפילי האוניה הייתה הלינה בירנבאום, סופרת ואמו של יעקב גלעד, שכתב על המסע שלה אל הזכרונות את השיר "אפק ואבק".

***

תמונות

אוניית המעפילים הפורצים. מקור: אתר המועצה לקידום המורשת הישראלית
אוניית המעפילים 'הפורצים'. מקור- אתר פיל"ם
צוות האוניה – הלל מילשטיין, זאב גלקין ויוסף בן מנשה, על אוניית המעפילים הפורצים. מקור: אתר בנתיבי העפלה
אוניית המעפילים הפורצים ביום הפלגתה. מקור: אתר הפלמ"ח
שלום דוליצקי, מפקד אוניית המעפילים 'הפורצים'. מקור: אתר הפלי"ם

 

מסמכים וחומרים נוספים:

  • דו"ח על ההפלגה שנכתב ע"י מפקד האוניה שלום דוליצקי.
מסלול השיט של אוניית המעפילים הפורצים. מקור: אתר המועצה לקידום המורשת הישראלית
 
  •  

כתיבת תגובה