מידע כללי
רקע
- אוניית המעפילים הנרייטה סולד, ששמה המקורי היה "Arites Salas", נקראה על שם הפעילה הציונית הנרייטה סולד שהייתה מייסדת ארגון "הדסה" ומנהלת "עליית הנוער". שם זה נבחר משום שחלק ניכר ממעפיליה נימנו עם ילדי בית היתומים "קיפיסיה" באתונה.
- האונייה נרכשה בפיראוס והוכנה לקראת הפלגתה לארץ בידי איש 'המוסד לעליה ב', יאני אבידוב.
- האוניה שהייתה בנויה מעץ, נרכשה ביוון ויצאה יצאה לים מהנמל היווני סוניון ב-30 ביולי 1946 ועל סיפונה 396 מעפילים. בדרך חברה האוניה עם ספינת מנוע קטנה בשם "רפי 2" ממנה קיבלה 140 מעפילים נוספים.
- 'רפי' נקראה ע"ש הצנחן הארצישראלי רפאל רייס שנרצח ע"י הנאצים בסלובקיה בשלהי 1944.
- כחלק מהמעפילים היו 28 תינוקות מתחת לגיל שנתיים ועוד כ- 180 ילדים בגיל עד גיל 16.
- צוות האוניה – מפקד 'הנרייטה סאלד' היה אריה "קיפי" קפלן. מלווים נוספים היו בנימין ירושלמי ושמואל "סאמק" ינאי (כמפקד 'רפי'), וה'גדעוני' יוסף לזרובסקי.
- הים היה סוער, המנוע התקלקל והאוניה חיפשה מחסה באי סירנה. תושבי האי התנגדו ודרשו מהמעפילים לעזוב. הספינה הפליגה לאי הסמוך קמילה ניסי, ובאמצעות הספינה "רפי 2" שלחו את חלק המנוע הפגום לתיקון ביוון והמתינו לשובו. כעבור 6 ימים יצאה האוניה להמשך מסעה. ב-10 באוגוסט, כ – 150 מייל מחופי הארץ, עברו מעפילי 'רפי' ל'הנרייטה סאלד' והצוות היווני, יחד עם בנימין ירושלמי, חזר עם 'רפי' ליוון (פרט למכונאי הראשי הזר של "הנרייטה סאלד" נותר באונייה משום שחשש לתקינות מנועיה). יומיים קודם לכן, הזהיר 'המוסד' במערכת הקשר את המלווים מפני הסכנה של גירוש המעפילים אם ייתפסו, והורה לארגנם להתנגדות במידת הצורך. "הנרייטה סאלד" אמורה הייתה להגיע לחוף קיסריה אולם מחמת התנאים הקשים באונייה ומספרם הרב של הילדים, החליטו המלווים להפליג ישירות לחיפה. הבריטים לכדו את האונייה והביאוה לנמל ב- 12 באוגוסט. היא הטילה עוגן בסמוך לאוניית המעפילים "יגור".
- ב- 13 באוגוסט לפנות בוקר, התקרבה ל"הנרייטה סאלד" סירת משטרה במטרה לגרור אותה לרציף, לצורך העלאת המעפילים לאוניית הגירוש שתובילם לקפריסין. בפיקוד המלווים, נערכו המעפילים מבעוד מועד בארבע גזרות אחריות. הם השליכו כדי חלב, קופסאות שימורים, בלוקים וחלקי מכונות לעבר חיילי הצי. הבריטים הפעילו סילוני מים אך נמנעו מלעשות שימוש בנשק חם. כעבור זמן מה חדלה ההתכתשות ונפתח משא-ומתן, שבמהלכו עלה מפקד משחתת בריטי לאונייה במטרה לשכנע את אנשיה לחדול ממאבקם, אולם ללא הועיל. הבריטים חידשו את העימות, ובעזרת פצצות גז מדמיע, שחלקן חדרו לתאי התינוקות, אילצו את המעפילים להיכנע לאחר מאבק שארך כשש שעות.
- כשהועברו המעפילים לאוניית הגירוש "אמפייר הייווד", החדירו אנשי 'המוסד' לתרמיליהם חומרי חבלה, במטרה לנצל אותם לשם פגיעה באוניית הגירוש. אולם הבריטים נקטו אמצעי זהירות, והפרידו ברציף את המעפילים מתרמיליהם שהועמסו במקום נפרד באונייה. בכך נמנעה האפשרות לבצע את החבלה. ל'גדעוני', לזרובסקי, ניתנה הוראה להשליך את מכשיר הקשר לים בטרם ישתלטו הבריטים על האונייה, אך הוא הצליח לארוז אותו בתרמיל, להעבירו לאוניית הגירוש וממנה למחנה המעצר בקפריסין. במחנה הופעל המכשיר ליצירת קשר עם הארץ. מעפילי "הנרייטה סאלד" גורשו למחנה אוהלים מס' 55 ליד פמגוסטה. המלווים נותרו עימם בשלב הראשון של הגירוש ולאחר זמן מה חמקו מהמעצר בסיוע 'המוסד'.
- מעפיליה זכו ל"כבוד" להיות הראשונים (יחד עם מעפילי "יגור") שהועברו למחנות המעצר בקפריסין.
***
תמונות
מסמכים וחומרים נוספים:
- עדות של שמואל סמק ינאי, מפקד אוניית המעפילים.
- סרטון בו מספר אריה קפלן,מפקד הספינה, ביחד עם המעפיל אריק "ניקו" גבריאלי על מאבק המעפילים מול הבריטים.
- סרטון המתעד את הגעת אוניית המעפילים לחיפה וגירוש המעפילים.
- עדותו הכתובה של אריה "קיפי" קפלן, מפקד אוניית המעפילים.
- עדות של "סאמק" ינאי, מפקד הספינה "רפי" על ההעפלה.
- כתבה בעיתון LIFE על גירוש מעפילי האוניה, ביחד עם מעפילי האוניה "יגור", לקפריסין.
- תיק מסמכים המכיל טפסי זיהוי אישיים של המעפילים על אוניית המעפילים [מקור – ארכיון המדינה]
