אף-על-פי-כן

אף-על-פי-כן הייתה אוניית מעפילים שארגן המוסד לעליה ב'. נקראה "אף על פי כן" בתגובה לכישלון הורדת מעפילי אקסודוס בארץ, וגירושם להמבורג.

 

על האונייה:

נחתת טנקים – TlC 147

הספינה נבנתה על ידי מספנת Stockton Construction בת'ורנביי שבאנגליה ונועדה לשאת ולהנחית טנקים. היא הושקה ב-23 ספטמבר 1941, מספר הדופן שלה היה TLC 147 ; אורכה 47 ורוחבה 9; הנעה: 3 מנועי דיזל (16 צילינדרים) 150 כוח סוס 850 סל"ד; תפוסה: 300 טון, דחי כולל – 700 טון; מהירות 9 קשר. השתתפה בפלישת בעלות הברית לסיציליה לאחר בלימת התקדמות גייסותיו של ארווין רומל בצפון אפריקה. לאחר המלחמה הוצעה למכירה כעודפי מלחמה ונקנתה על ידי חברת ספנות איטלקית

רכישה והכנה

אנשי המוסד לעליה ב' סניף איטליה רכשו אותה בשנת 1946. נרשמה על שם זוג שוודי בשם: Kronstro, תחת דגל פנמה. הם נתנו שם צופן "הפולשת". האונייה שטה לאתר הכנתה להפלגה לאורך החוף האיטלקי. בקיץ 1947 החלו ההכנות להפלגתה לארץ ישראל מחוף ים פתוח באזור גאטה, שמצפון לנאפולי שבאיטליה. הוכנה על ידי אברהם זכאי עם אנשי מספנה מקומיים וצוות המלווים. הוקם מבנה עץ ובו הותקנו דרגשי לינה. האונייה צוידה במזון משומר ויבש ובמים בכמות על פי מספר ימי ההפלגה המשוערים. רב החובל היה איטלקי, שהשתתף בארבע הפלגות העפלה קודמות. צוות הימאים כלל שני מלחים ושני מכונאים – איטלקיים. מפקד האונייה היה יצחק לנדאור, ולצדו יהושע (אוסי) רביד, אלי שחר – מהפלי"ם. הגדעונים היו יוסף לזרובסקי וחיה פיפרברג חברת קיבוץ אפיקים, אשר עברה קורס אלחוט באיטליה. הם הביאו מכשיר קשר תוצרת בית של רענן (רני) רובינשטיין איש הבריגדה.

 

המעפילים

434 המעפילים היו בגילאי 20–40, חלקם היו חברי תנועות נוער ציוניות חלוציות, רובם הגיעו מפולין. הם נאספו במחנה צריפים ואוהלים שארגן המוסד. וממנו נעו באוטובוסים ובטנדרים של המוסד אל אונייה, אשר עגנה בחוף ים פתוח ליד העיירה פורמיה במפרץ גאאטה באיטליה. המעפילים הועלו לאונייה באמצעות ארבע סירות גומי שהורדו ממנה, נמתחו חבלים מהאונייה אל החוף במרחק 250 מטר. הים היה שקט, עדה סרני פיקחה על העלאתם. לאחר שעלו לאונייה, המעפילים חולקו לקבוצות ובראשן מדריכים. לכל קבוצה נקבע מקום משלה. חולקו תפקידים כגון חלוקת מים, מזון, ניקיון וכדומה.

אחת המעפילות, בטי פידלר, הייתה מלשינה של הבריטים באנייה. היא, ככל הנראה, דיווחה להם על זהות הנוסעים ויעדה של האנייה.

 

ההפלגה

ההפלגה נערכה כחלק מתנועת ההעפלה, ובמיוחד כמחאה על עצירת האונייה אקסודוס באותם ימים.

האונייה הפליגה ב-17 בספטמבר 1947, בחצות. נתיב ההפלגה המתוכנן היה לאורך החוף האיטלקי אל מעבר המסינה ומשם דרומה לכיוון מלטה לאורך חופי צפון אפריקה, מצריים, רצועת עזה אל חוף ניצנים. מייד לאחר ההעמסה יצאה האונייה למפגש, בקרבת האי פונצ'ה, עם כלי שיט נוסף לקבלת דלק וציוד. במפגש התחלפו הגדעונים. עקב תקלות טכניות במנועים שונה הנתיב ולאחר מעבר המסינה הפליגה האונייה דרום מזרחה בנתיב שתוכנן לאורך חופי צפון אפריקה, מצרים, עזה, חוף ניצנים. האנייה הניפה דגל טורקי ועל דפנותיה נרשם השם "פארידה" – כדי להטעות את הבריטים.

 

ב-26 בספטמבר 45 מייל צפונית מזרחית לפורט סעיד נתגלתה האנייה על ידי מטוס סיור בריטי. למחרת בשעה 11:00 שוב חג מטוס מעל האונייה ומשהתקרבה לחוף ניצנים נעצרה על ידי שתי משחתות אשר קראו להם ברמקולים לעצור ולאפשר לחיילים בריטיים לעלות לסיפונה. ניתנה הוראה למעפילים לאסוף חפצים מכל הבא ליד ולהיערך להתנגדות בכוח. בנוסף נערך תדרוך קצר ואימון וכל קבוצה קיבלה מילת צופן. לקראת העימות הונף דגל כחול לבן ונקבע על הסיפון שלט עם שמה העברי של האנייה. בינתיים הגיעו שתי משחתות נוספות. אחת המשחתות פגעה תוך כדי תמרון בדופן ימין של האנייה. לאחר כמה תמרונים הצליחו הבריטים לעלות על הסיפון. החל קרב פנים אל פנים, הבריטים הותקפו בחפצים וקופסאות שימורים והשיבו בסילוני מים וגם באש חייה. מעפיל אחד נהרג ומספר מעפילים נפצעו.

עם תום העימות נגררה האונייה לנמל חיפה, שם הועברו המעפילים לספינות הגירוש למחנות המעצר בקפריסין.

לאחר תפיסת האונייה הושלכו מכשיר הקשר והמפות לים. למלווים הוכן סליק מבעוד מועד, ההנחיות היו להסתוות ולהתערב בין המעפילים. אוסי רביד הסתווה בין המעפילים ואחר כך התחבא בתוך מכלי האיזון של האונייה עד ההגעה לחיפה. על פי תיאורו לא גילתה פידלר את זהותו לשלטונות והוא הועלה עם המעפילים אל אוניית הגירוש. לאחר מספר שבועות הוברח מקפריסין באונייה ארצה. מלווים אחרים ישבו במקום מחבואם ויצאו רק עם העברת המעפילים לאניות הגירוש.

האונייה נקשרה למעגן בנמל חיפה, והייתה אחת מאוניות "צי הצללים".

בשירות צה"ל

לאחר הקמת המדינה שופצה האונייה וצורפה לשייטת הנחתות של חיל הים. היא שימשה כספינת אימונים ליחידת הנחתות של החיל בתקופת מלחמת העצמאות. לאחר מכן שימשה כאוניית בסיס לשייטת 11 (שייטת הנחתות), עד הוצאתה משירות ב-1958.

במוזיאון ההעפלה וחיל הים

בשנת 1969 הועלתה הספינה אל החוף והייתה למוצג המרכזי במוזיאון ההעפלה וחיל הים בחיפה.

ייצוגיה בתרבות

על מבצע ההפלגה והשלכותיו נכתבו מחקרים בהיסטוריוגרפיה הישראלית.

בשנת 1969 הועלתה ליבשה, הוסבה לספינת מוזיאון, והיא מוצגת כחלק ממוזיאון ההעפלה וחיל הים בחיפה.

 

לקריאה נוספת:

  • א"ש אמיר, 'אף־על־פי־כן' — מספינת מעפילים למוזיאון ההעפלה, בתוך: מרדכי נאור (עורך), עלייה ב', 1948-1938: מקורות, סיכומים, פרשיות נבחרות וחומר עזר (עידן 1), ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, תשמ"ח-1988, עמ' 91-90.

 מדיה וקבצים בנושא אף-על-פי-כן בוויקישיתוף

כתיבת תגובה