דב, או כפי שקראו לו בבית, לאצי הגיע למחנה ההשמדה אושוויץ בתאריך 27/5/1944 עם אבא פרנץ, אמא רחל לאה, האחות רוז'י (היא אמי), האחות ארזי' (אליזבט) וארוסתו של אחיו הגדול, שארי. אבא ואמא הופנו שמאלה ע"י מנגלה. הבנות הופנו למחנה C בבירקנאו ואילו דב הופנה למחנה הצוענים. בשלב מסוים נוצר קשר בין דב לאמי והם העבירו מכתבים בהשלכה מעבר לגדר המחושמלת, עד למקרה בו אחת הבנות במחנה של אמי נגעה בטעות בגדר והתחשמלה למוות. מאותו יום הופסק קשר זה, אך עד מהרה נמצא פועל שהיה מורשה לעבור בין המחנות ובעזרתו הועברו המכתבים. בליל כל נדריי 1944 הוכרז עוצר מחנה, למרות זאת אמי רצה לאורך הצריפים, על מנת להיטיב לשמוע מה נעשה במחנה הצוענים. לדבריה היא שמעה שמעמיסים ילדים על משאית ובין קולות הילדים הצועקים, היא שמעה גם את קול אחיה. אברהם, הפועל שנהג להעביר מכתבים, ניסה להתחמק מאמי כאשר עבר במחנה שלה ביום כיפור. הוא טען כי מאחר ודב היה דתי הוא לא כתב מכתב ביום כיפור ולמחרת הוא יביא מכתב. ביום המחרת, כאשר ניסה אברהם להתחמק שוב, הוא נאלץ להודות בפני אמי כי אכן אחיה נלקח לתאי הגזים.
