קרבת התלמיד לדמות:
יצחק זלטוקרילוב הוא הסבא-רבא שלי, רוני זלטוקרילוב.
יצחק הוא האבא של האבא של האבא שלי.
לידה ופטירה:
יצחק זלטוקרילוב נולד בשנת 1911 ב לטביה בעיירת ריבני, באזור הנקרא לטגליה.
יצחק נפטר באוקטובר בשנת 1980 בישראל.
היסטורית לטביה:
לטביה נמצאת לחופי הים הבלטי וגובלת עם אסטוניה מצפון וליטא מדרום. הגבול המזרחי של לטביה גובל עם רוסיה ובלארוס. הגופים הסובבים את לטביה היו פרוסיה והאימפריה הרוסית, ולטביה עברה משלטון לשלטון, ולא הייתה עצמאית. כאשר התעצמה האימפריה הרוסית והייתה בעלת מספיק כוח היא נלחמה בפרוסיה על מנת להשיג שליטה במזרח אירופה ובסוף המלחמה, רוסייה ניצחה. כך לטביה נכבשה על ידי הכוחות הרוסים והפכה לחלק בלתי נפרד מהאימפריה הרוסית. עד 1918 לטביה הייתה שייכת לרוסיה הצארית ב 1918 לנין בהסכם מיוחד עם המערב הפריד את לטביה מרוסיה והיא קיבלה עצמאות, לטביה הייתה עצמאית עד 1939. ב 1939 לפי הסכם ריבנטרופ מולוטוב הלטבים חזרו לשליטת הרוסים והצבא האדום נכנס ללטביה ולטביה נכנסה לברית המועצות.שנתיים לאחר מכן ב 1941 בפרוץ מלחמת העולם השנייה ,התקדמותם של הגרמנים, הם כבשו את לטביה והשתלטו עליה עד 1945. לאחר הבסת הגרמנים על ידי הרוסים, לטביה שוב חזרה לשלטון הסובייטי.
סיפורו של יצחק זלטוקרילוב לפני המלחמה:
יצחק זלטוקרילוב נולד העיירת ריבני באזור שנקרא לטגליה.
לטגליה הוא אזור בלטביה בגבול בין לטביה ורוסיה. האזור היה אזור מאוד מעורב, גרו באזור גם רוסים, גם לטבים, וגם יהודים. באזור זה היה מספר רב של עיירות של יהודים,
לפני המלחמה, בלטגליה חיו הרבה משפחות של יהודים וגם בעיירה ריבני (ששם גרה משפחתו של יצחק) היו בערך שש מאות משפחות יהודיות .כל המשפחות היהודיות בלטגליה עסקו במלאכה ומסחר. הסיבה לכך היא שאינם היו יכולים לעסוק בחקלאות משום שבזמן זה נאסר על היהודים לקנות אדמה. המשפחה של יצחק עסקה בסחר של בשר, והוא עסק גם בעסקה של המשפחה, וגם שירת שירות חובה בצבא הלטבי.
סיפורו של יצחק בזמן המלחמה:
בפרוץ מלחמת העולם השנייה התגלתה השנאה של לטבים כלפי הרוסים וכלפי היהודים מפני שבעבר היו תחת שלטון רוסי קומוניסטי, והם האשימו את היהודים על כך. לכן כאשר פרצה המלחמה הייתה שנאה קדומה גם ליהודים וגם לרוסים הקומוניסטים. עד 1939 היה מספר גדול של גרמנים בלטביה, והיחסים בין הגרמנים ליהודים בלטביה בזמן זה היו תקינים, לכן חלק מהיהודים בלטביה לא האמינו שתהיה שואה בגלל הגרמנים, ושהגרמנים יהרגו אותם. ולכן בפרוץ המלחמה, היה פיצול באוכלוסיית היהודים בלטביה. חלק מהיהודים נסוגו יחד עם הצבא האדום ועברו לצדם של הרוסים וחלק מהיהודים נשארו בלטביה.
. פיצול זה גם חל במשפחתו של יצחק. ביולי בשנת 1941 יצחק, יחד עם שניים מאחיו, גויס לצבא האדום (הצבא של ברית המועצות בזמן זה) והועבר לעמקי רוסיה לאימונים , אך שאר משפחתו נשארה מאחור, בלטביה. בסוף יולי 1941, הגרמנים פלשו ללטביה וליהודים כבר חל איסור מוחלט לעבור לשום מקום אחר. בזמן זה בבירת לטביה, ריגה, בנו גטו ובאוגוסט התחילו את הרציחות ההמוניות של היהודים. באוגוסט 1941 בתחילת רציחת היהודים של האזור, משפחתו של יצחק זלטוקרילוב נשלחה להורג - שני הורים ו שישה ילדים, שלושה אחים ושלוש אחיות. השורדים האחרונים במשפחה היו יצחק ושני אחיו ששירתו בצבא האדום. שלושת האחים שרדו את כל המלחמה, אך פצועים מאוד. יצחק איבד את רגלו בשנת 1943, האח הבינוני היה פצוע קשות והיה בבית חולים לשנה וחצי, ולבסוף החלים, והאח הצעיר יצא מהמלחמה ללא פציעות. עד סוף המלחמה האחים, יצחק ואחיו הקטן שהיו פצועים היו בעורף הרוסי. בעורף הרוסי יצחק הכיר את אשתו לעתיד אישה יהודיה מרוסיה ששמה חייה. יצחק וחייה התחתנו.
סיפורו של יצחק לאחר המלחמה:
כאשר המלחמה נגמרה יצחק ואשתו חזרו ללטביה, משום שרצה לחזור לארץ מולדתו, ומשום ששפת האם שלו הייתה לטבית והרוסית שלו לא הייתה טובה. כאשר יצחק חזר ללטביה, גילה כי העיירה בה הוא גדל כבר אינה קיימת. כאשר הגרמנים פלשו לעיירה, הם שרפו את כולה עד שלא נשאר זכר למה שהיה פעם. לכן, יצחק וחייה החליטו להתיישב בריגה, בירת לטבייה. אחרי זמן מה, גם האח הבינוני ששירת עם יצחק בצבא החליט להתיישב בריגה עם אשתו, שהייתה גם אישה יהודיה מרוסייה. האח הצעיר התחתן עם אחות שהייתה בבית החולים שהוא היה בו בזמן המלחמה, שהייתה אישה יהודיה מרוסייה והוא נשאר ברוסיה. חייה, אשתו של יצחק נפטרה בשנת 1973 בלטביה. בשנת 1979 משפחתו של יצחק, והילדים של האח האמצעי עלו ארצה, יחד עם מספר רב של משפחות יהודיות מלטביה, והם חיים עד היום.
