דף לכבוד / לזכר

EN
print_r(https://dorotmemorialine.com/images/man.jpg);
חנינא רביב
1936-2009
יוצר הדף: ליהיא שמש קשר לדף: סבא/תא
אודות
חברים ומשפחה
קישורים
גלריה
קהילות
תנחומים ומחוות
סיפור חיים

עבודת הנצחה

בחרתי להנציח ולספר את סיפור הישרדותו של סבי, חנינא רביב ז"ל.

סבי חנינא, נולד בחודש אב התרצ"ו, ב-17 באוגוסט 1936 בוורשה פולין, ונפטר ב- ינואר 2009.

סבי היה ילד קטן מאוד לפני תחילת המלחמה ולכן לא זכר כל כך את אשר חווה לפני המלחמה.

כבר בגיל צעיר למד סבי בחדר והמשפחה שמרה על המשך המסורת היהודית.     

עם עליית הנאצים לשלטון ותחילת המלחמה, ברחו סבי ואמו, גניה, לפי החלטת הוריו, מביתם  לדודו יעקב, שגר בגבול רוסיה- פולין.

הם השאירו מאחור את כל רכושם ולקחו עימם תיק קטן בלבד.

הדרך לדודו של סבי, הייתה ארוכה. הם הלכו ברגל דרך יערות ומדי פעם נסעו ברכבות, כשאמו של סבי סוחבת אותו בידה.

באותו זמן אביו של סבי, נלחם בצבא הפולנים ולאחר זמן מה נהרג בידי הגרמנים.

סבי ואמו, הגיעו לרוסיה ושהו אצל דודו יעקב. לאחר מספר חודשים, הגרמנים הרגו גם את יעקב (דודו של סבי).                                                                 עם מותו של יעקב, הבינה גניה (אם סבי), כי היא חייבת להציל אותה ואת סבי, ולכן נאלצה להתחבא בכפר ברוסיה, אצל איכרים רוסים תמורת עבודה בשדות שלהם.

אותה משפחה גם נתנה להם אוכל תמורת עבודה בשדה.

גניה עבדה קשה במשך כל השנה בשדה, גם בחום וגם בקור (כתוצאה מכך קפאו לה 2 אצבעות שלא היו פעילות במהלך השנים).

כל אותה תקופה גניה שמרה על סבי לצידה שמא יקרה לו משהו.                          לעיתים היא הרשתה לו לשחק עם ילדי הכפר במהלך היום.

כל השהות שלהם בכפר הייתה מלווה בפחד, הם התחבאו ותמיד אפף מעליהם הפחד מהקומוניסטים ומהגרמנים שמא הם יתגלו.

עם סיום המלחמה, הודיעו הרוסים לאנשי הכפר על סיום המלחמה והאיכרים הודיעו לגניה והיא סיפרה זאת לסבי.

גניה החליטה לחזור לפולין, אך כשהגיעו אל ביתם בוורשה, לא היה שם איש ונותר רק הרס גדול. רק באותה עת נודע לגניה ולסבי הדבר הנורא, הם התבשרו על מות אביו של סבי, שנהרג במהלך המלחמה.

בפולין היו פוגרומים ביהודים וגניה החליטה לעזוב. גניה וסבי הועברו לגרמניה כשסבי היה בן 10 ושהו במחנות העקורים.

במחנות העקורים, הכירה גניה את דוד (שהפך לבעלה השני) ואימץ את סבי כבן. ולאחר שנה, נולדה לגניה ודוד בת (חדוה) ואחות לסבי.

במחנות העקורים, התחיל סבי ללמוד בבית הספר. בבית הספר הוא למד בכיתה עם ילדים בגילאים שונים.

זמן קצר לפני עלייתם לארץ, שמע דודו של סבי, שחי בארגנטינה, שהם שרדו ונשארו בחיים וביקש מהם לבוא לגור בארגנטינה.                                                      דוד (אביו המאמץ של סבי) שמע שיש אפשרות לעלות לארץ ישראל, ולא היה מוכן לוותר על הזדמנות זו. המשפחה קיבלה הפנייה של הסוכנות היהודית, עלתה ב-1949 לארץ.

הדרך לארץ הייתה ארוכה וקשה, הם נאלצו לעבור בתנאי קור וחום קשים מגרמניה למרסיי ואז לאיטליה ולבסוף הם הגיעו לנמל חיפה.

מנמל חיפה הם הועברו למחנה עולים בפרדס חנה. בתחילה הם שוכנו באוהלים ואחר כך בצריפים  במשך 3 שנים. מסביבם היו חולות ואזור ללא כבישים.

החיים והתאקלמות בארץ היו קשים.



קשרים
תמונת פרופיל
here go friends
קישורים
אלבומים תמונות
גלריית וידאו
קהילות
חברי קהילה ורשה
חברי קהילה ילידי ויוצאי פולין
חברי קהילה אושוויץ
הצג רשימה של כל הקהילות>
הצג עוד>
הצג דף הקודם
מחוות | נרות
שלח
שלח מחווה
הוסף מדבקה
Haim Maor
12/03/2020
text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text
Haim Maor
12/03/2020
text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text