הנצחת דמות - נלי אהרונסון
על ידי - אריאל הירשפלד נכדה של נלי אהרונסון
סבתא שלי נולדה ב 28 ביוני 1941 באיזור ויזניץ שבחבל הארץ בוקובינה, כיום
בוקובינה נחלקת בין רומניה לבין אוקראינה.
. סבתי נולדה באמצע המלחמה ב 1941 וכשהיא נגמרה כבר הייתה ילדה בת 4
מקור המשפחה של סבתא הוא מפולין והמשפחה של אימה של סבתי משפחת
שפירא, התגוררו בוינה.לסבא שלה קראו אברהם ולסבתא קראו יטי. לאמא קראו
ציפורה ולדודיה בן ציון ואברהם. הם היו משפחה דתית אורתודוקסית וגרו ברחוב
. שטרגסה 2
משפחתה של אביה גרו בגליציה, זאת הייתה משפחה של 5 בנים ו 3 בנות.
המשפחה הייתה מסורתית חילונית והוריה של סבתי נישאו בשנת 1939 בוינה,
אוסטריה שהייתה תחת כיבוש נאצי באותו הזמן.
הוריה הצליחו לברוח לויזניץ שהייתה תחת שלטון רומניה באותה תקופה תמורת
שוחד.
ב 1941 ביום שסבתי נולדה התנהל קרב אווירי כבד בין הכוחות הגרמניים לבין הכוחות
הרוסים בדיוק מעל לבית החולים ואמא ציפורה נאלצה לברוח עם סבתא מיד אחרי
שנולדה.
המדיניות האנטי יהודית התגברה באותה התקופה וניתנו הוראות להרוג את היהודים
בכל אמצעי אפשרי: "לנקות את השטח"
ב 1942 אביה נרצח ברחוב על ידי שוטר מקומי לאחר שהלך לקנות בשר. סבתי הייתה
בת שנה ו 9 ימים כשהוא נרצח ואותו שוטר הרג עוד 16 יהודים נוספים.
בזמן שסבתא הייתה בת 3 חודשים וחצי ההוראה הייתה להעביר את כל יהודי ויזניץ
והסביבה למקום הנקרא טרנסניסטריה ל"ייישום מחדש".
הם התגוררו בחורבה ומדי פעם עברו לחורבה אחרת. לא היה אוכל לא הייתה
אפשרות להתקלח ומדי פעם יהודים היו נחטפים לעבודות בכפייה.
התנאים בטרנסניסטריה היו נוראיים, היו המון מחלות - טיפוס בעיקר והשחפת
שהרגה רבים. בקושי היה שם אוכל היה קר מאוד ואי אפשר היה לצאת מהבית כי
חטפו אנשים.
במוהילב פודולסקי התקיימה יודנראט והמחנה עצמו נוהל על ידי רומנים בהשראה
גרמנית.
באחד הימים נודע לאשר הדוד של סבתי כי כל המשפחה שלהם המצאת ברשימת
את כל היהודים שעברו D המגורשים אל מעבר לנהר הפרוט - שם רצחה עוצבת מבצע
מטרנסניסטריה. אשר שיחד את ראש המועצה ובזכות זה הם הוצאו מהרשימה וניצלו
ממוות.
לקראת שנה 1944 החלו להישמע יריות תותחים מרחוק, הרוסים התקרבו
לטרנסניסטריה. בלילה שבין ה 19 ל 20 למרץ 1944 התחולל קרב קשה מעל מקום
מגוריהם בטרנסניסטריה. הם גרו ליד הנהר, ומעל הנהר היה גשר גדול שהקרב היה
על השליטה בו. הרוסים השתמשו בקטיושות והגרמנים הפעילו את חיל האוויר. סבתי
ומשפחתה התחבאו מתחת לשולחן-שהיה בגובה של סבתי. הגרמניים התחילו לסגת
עם הזמן ודבורה-סבתה של סבתי, פחדה שהאוקראינים יינצלו את הבלגן ששרר
וירצחו אותם.
דבורה יצאה החוצה וביקשה משני קצינים גרמניים מן הצבא הגרמני להתארח אצלם.
היא כיבדה אותם באוכל והציעה להם להסיר את המגפיים, הם סירבו מתוך חשש
שהנעליים לא יוכלו להעלות עליהם בחזרה. הקצינים התפעלו מהעובדה שבדירה חיו
אישה זקנה וילדה בלונדינית עם תלתלים, ומכך שיש עוד יהודיים ופרט בגיל כזה צעיר.
הייתה כריזה על הגשר אשר קראה לחיילים הגרמניים שיכולים להספיק לחצות את
הגשר מכיוון שהם עמדו לפוצץ אותי מפני ש"איבון כל ההר"-הרוסים מתקרבים.
הקצינים הגרמניים הציעו לסבתי שהם הם עד כדי דך מפחדים מהאוקראינים הם
יכולים לחצות איתם את הגשר.
לאחר שהגשר פוצץ השתחררה דממה, וכעבור זמן קצר החלו להגיע הפרטיזנים
הרוסים שהתקבלו בפני היהודים באהבה גדולה.
הרוסים החלו להתארגן, להשתכר וסבתי ומשפחתה לקחה את רכושם ויצאה מערבה
לנדודים מחודשים.
אשר נסע למפגש על פי הזמנה של קצין רוסי והוא לא חזר. עקבותיו נעלמו עד היום.
סבתי לא חזרה לויז'ניץ בעקבות העיינות של המקומיים והמשפחה הגיעה לאזור
. טרנסילבניה, שם הם התגוררו בעיר סטו-מארה עד שעלו לארץ ישראל בשנת 1950
סבתא שלי ואמה עלו במעברה לפרדס חנה. היא הייתה בת 8 וגרה באוהל עם עוד
משפחה של עולים חדשים. דוד שלהן בן ציון שפירא שברח מאוסטריה ביום שאחרי
ליל הבדולח הוציא אותן מהמעברה אל יחידת דיור קטנה על יד ביתם ברחובות.
היא למדה בבית ספר יסודי - תיכון מאוחד רחובות, שירתה בצהל כקצינה, מ"מ סמ"פ.
אחרכך למדה באוניברסיטת תל אביב היסטוריה ותולדות ישראל ונישאה לפסיכולוג
אשר אהרונסון (ז"ל) הקימה איתו משפחה ונולדו להם שתי בנות ציפורה ובשמת.
כיום יש לה גם שבעה נכדים ואולי עוד בדרך.
סבתא כבר מורה להיסטוריה ואזרחות 40 שנה. מעריכה בכירה בתקופת המפקח ד"ר
נצר, הייתה אחראית על בדיקת בחינות הבגרות בהיסטוריה בארץ וגם חיברה חלק
מהבחינות כחלק מהוועדה. חיברה גם את הבחינות בהיסטוריה מורחבת כמחברת
יחידה.
מקורות:
ויז'ניץ מדריך לאתרים יהודיים, מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל | מסע אל המורשת
היהודית.
אתרים:
ארגון יהודי בוקובינה- דף הבית->שואה->אירועים מרכזיים בשואה
יד ושם- חינוך והוראה מתוקשבת-> סביבת למידה-< השואה ברומניה, סרביה,
בוקובינה וטרנסניסטריה.
עדות של סבתא שלי.
