סיפור חיים
בחרתי לספר את הסיפור של אח של סבתא רבתא שלי,דניש קנטי. הסיפור מובא על ידי עדותה של אימי-אפרת,דניש הוא אחיה של סבתה אסתר. דניש נולד בשנת 1917 בטורקיה למשפחה בה זוג הורים רגין ושלמה,וחמישה ילדים:דניש,זאק,דינה,מאיר ואסתר שהיא סבתא של אימי.דניש היה הילד הצעיר במשפחה.בשנות ילדותו המוקדמות נפטר אביו שלמה ממחלה קשה,והמשפחה נותרה חסרת כל. אמו-רגין הייתה תופרת ידועה בעיר והוצע לה לעבור לסופיה עיר הבירה של בולגריה שם תוכל להתפרנס בכבוד מעבודתה.בסופיה,הם גרו במרכז העיר ברחוב פוזיטנוב 110,שם משפחתו הצליחה להתפרנס בכבוד ואמו עבדה מהבית כתופרת,באותו הזמן דניש ואחיו היו תלמידים בבית ספר.בבגרותו,עזב דניש את בולגריה.יום אחד בהיותו נער,הגיע לביתו סוחר בדים מיוון.באותו הזמן ספניולית -לאדינו הייתה השפה של מגורשי ספרד ודיברו אותה באזור טורקיה-בולגריה-יוון.אותו הסוחר הציע לדניש להינשא לביתו.כך הכיר דניש את אהבת חייו-פלומבה,שהייתה יהודיה גם היא.לאחר נישואיו לפלומבה עברו לגור ליד הוריה בסלוניקי ביוון.לזוג נולדו שני בנים.באותה התקופה,כאשר שם האחד שלמה,על שם סבו,אבא של דניש שנפטר ממחלה בגיל מוקדם ושם הבן השני אינו ידוע לנו.בעיר סלוניקי ישנו את ריכוז היהודים הגדול ביותר ביוון.מלחמת העולם השנייה החלה ביוון לאחר שפרצה באירופה.כלומר,בשנת 1940 .יוון חולקה לשלושה אזורי כיבוש כשסלוניקי ובה רוב יהודי יוון-תחת כיבוש נאצי.באפריל 1942 ,נכנסו הגרמנים לסלוניקי.יומיים לאחר כניסתם הם הורו לסגור את כל העיתונים והפרסומים היהודים,ואת מקומם החלו לתפוס עיתונים ופרסומים בעלי גוון אנטישמי.לאט לאט החלה גם החרמה של רכוש יהודי.מיד לאחר כניסתם של הגרמנים,פקד את סלוניקי משבר כלכלי חריף.בעיר הייתה אבטלה גדולה וגם דניש שהיה סוחר בדים לא הצליח להתפרנס והורגש המחסור במזון.אירועים אנטישמים שסבלו מהם דניש ומשפחתו היו:הליכה עם טלאי צהוב,סנקציות כמו אסירה על התקהלות של כמות יהודים מעל מספר מסויים באותו מקום ,לא אפשרו להם לעבוד בעבודתיהם ובעיקר במחסר שהיה מקור הפרנסה של דניש-מפרנס הבית,ולכן הורגש המחסור במזון מאוד. בסלוניקי הוקמו שלושה גטאות,שניים פתוחים והשלישי שהיה למעשה מחנה בדרך לגירוש למזרח היה סגור.דניש ומשפחתו,התגוררו בגטו פתוח.בגטאות היו תנאים קשים ובכל דירה גרו 3-6 משפחות .הצפיפות הגדולה יצרה בעיות תברואה ומחלות הלכו והתפשטו.בנו הצעיר של דניש-שלמה חלה בגטו במחלת השחפת.זוהי מחלה זיהומית מדבקת שפוגעת בריאות וגורמת לקשיי נשימה. באביב 1943 יצא דניש עם בני משפחתו למסע לאוושויץ.הדרך הייתה ארוכה והם נסעו ימים ארוכים ברכבת ללא מים ואוכל.כשהגיעו לאוושויץ,הופרד דניש משאר בני משפחתו בשל מראו הצעיר והחסון ובשל גילו-26.דניש ביחד עם עוד גברים חסונים נשלחו לעבודות בנייה של הצריפים והמשרפות בבירקנאו. מאז הגיעו לאוושויץ,ניתק כל קשר בין דניש לאשתו והוא אינו ידע מה עלה בגורלם.
בסוף שנת 1943,נרצח דניש על יד הנאצים בתאי הגזים באוושויץ.רק בשנים האחרונות,על פי יד ושם גילינו שגם אשתו וילדיו נרצחו באוושויץ מוקדם יותר ב1943.ככל הנראה מספר ימים לאחר שהגיעו לאוושויץ ומספר חודשים לאחר מכן,נרצח גם דניש במשרפות באוושויץ. יהדות סלוניקי,שהייתה בעלת ריכוז היהודים הגדול ביוון.סבלה במיוחד בהגיעה לאוושויץ מפני שדברה שפה שונה ולכן לא מצאו את עצמם בין שאר היהודים שהגיעו מאירופה.בנוסף,גם האקלים גרם להם לסבל רב מפני שיהודי יוון היו רגילים למזג אוויר של המזרח התיכון ולא לקור האירופאי.דניש ומשפחתו הגיעו לאוושויץ עם משלוח היהודים הראשון ששלחו הנאצים מסלוניקי. יהדות סלוניקי שהייתה הגדולה ביוון,ולעיתים בהיסטוריה אף מקהילות היהודים הגדולות בעולם,הייתה הקהילה השנייה בגודלה שהושמדה בשואה.הקהילה הגדולה הושמדה כמעט בכולה,ומקהילה גדולה היום קהילת סלוניקי הינה קהילה קטנה ומזדקנת.עיריית סלוניקי קבעה את ה27.1 כיום זיכרון לשואת יהודי הקהילה ובנוסף,הקימו אנדרטה בכיכר מרכזית לזכר 50,000 יהודי סלוניקי שנרצחו בתאי הגזים באוושויץ.בינהם נמנים,דניש,אשתו וילדיו. המעבר מבולגריה ליוון שינה את חיו של דניש,המלך הבולגרי שהגן על נתינו הבולגרים.נתן במקום את יהודי יוון,וכך מצא דניש את מותו.בעוד אחיו ואימו כלל לא נפגעו בשואה. בעוד דניש,לא היסס פעמיים והלך בעקבות הלב ליוון,שם הקים משפחה אוהבת וחמה,הקדיש את חיו לפרנסת המשפחה ודאגה להם.ובכך מצא את מותו.בעוד,בנגיוד אליו הנותרים בבולגריה נשארו גם שנים מאוחר יותר בקן המשפחתי,ואף באותו רחוב.כל ארבעת האחים הנותרים נשארו לגור ברחוב פוזיטנוב בבתים צמודים אחד לשני,אסתר סבתא רבתא שלי התגוררה עם ילדיה בפוזיטנוב 106. דניש,מונצח בבית כנסת בסלוניקי הנקרא Monastirioton Synagogue האנדרטה בעיר סלוניקי לזכר 50,000 נרצחי הקהילה בתאי הגזים באושוייץ.
