שם השורדת: דורה דקל.
שם נעורים: יונטה.
רקע:
דורה נולדה בעיר המחוז דורוחוי שברומניה, ב23- בדצמבר 1932 וגדלה בבית מסורתי. כבר בילדותה סבלה מאנטישמיות כאשר בעת ריב עם חברותיה הנוצריות, אלה היו אומרות לה שהיא ומשפחתה אינם שייכים לכאן ומקומם ב"פלשתין" (ארץ ישראל).
דורה היא הרביעית מתוך שמונה אחים. היא גדלה בבית עני, כאשר אביה היה המפרנס היחיד.
הקהילה היהודית בדורוחוי ( Dorohoi ) מנתה כ-5820 יהודים. רובם גורשו עם תחילת גירוש יהודי רומניה בנובמבר 1941 לאחר שלל גזרות, וביניהן חיוב ענידת טלאי צהוב. הגירוש בוצע לאזור טרנסניסטריה לאחר ריכוז היהודים בדורוחוי מכל הכפרים באזור. בתחילת המלחמה, גויס אביה של דורה לצבא והיא ומשפחתה קיבלו אישור המתיר להם להישאר בביתם למרות גירושתם של שאר היהודים. כאשר ראתה אימה של דורה כי כל היהודים הוצאו מבתיהם וגורשו, היא הלכה להתייעץ עם ראש העיר אשר היה גר בסמוך לביתם. הוא הבטיח שיביא את אביה של דורה מהצבא בימים הקרובים ואסר עליהם לעזוב. הוא אפילו הציב חייל שישמור שאינם יוצאים מביתם ושאף אחד לא פוגע בהם. בניגוד למאמר ראש העיר, יצאה אימה של דורה עם שמונת ילדיה מהיציאה האחורית של ביתם, אל תחנת הרכבת כמו כל יהודי דורוחוי והכפרים באזור. כאשר הבינו כי עשו טעות, שלחה אימה של דורה את דוד, בנה הבכור שיציג את האישור בפני בכירים בצבא על מנת שיתירו להם להישאר, אך המעשה היה מאוחר מדי. דורה ומשפחתה הועלו בכוח אל רכבות המשא המיועדות לבהמות ונאלצו לשרוד בתנאים מחפירים. הם נסעו שעות רבות עד עצירת הרכבת. הרכבת עמדה במקומה כשלושה ימים עד שהוצאו ממנה האנשים. בזמן זה,הילדים הקטנים ברכבת ובניהם דורה, ברחו כדי להשיג אוכל לעצמם ובני משפחתם כדי שיוכלו לשרוד. לאחר שהוצאו מקרונות הרכבת חצו את נהר הדנייסטר והובלו ברגל אל מחנות היעד באזור. מי שהיה זקן או לא עמד בקצב ההליכה, נורה על ידי השומרים. דורה ומשפחתה שרדו באזור טרנסניסטריה בתנאים קשים כאשר השומרים לא ייעדו אותם להשמדה או לעבודה מאורגנת, אלא הפקירו אותם לגורלם. פעם אחת עגלה הגיעה והאנשים שעליה לקחו את אחותה הקטנה של דורה כאשר הייתה בקושי בת שנה, ובנוסף לקחו גם עוד אחד משמונת אחיה של דורה. אימה של דורה לא ויתרה וחיפשה עד שמצאה את שני ילדיה והחזירה אותם למרות תחנוניהם של המשפחה שלקחה את שני הילדים.
דורה יצאה מאזור טרנסניסטריה והועלתה לארץ על ידי תנועת הנוער העובד. היא עלתה על אחת משני אוניות מעפילים גדולות: פאן יורק (קיבוץ גלויות) ופאן קרסנט (עצמאות), בדצמבר 1947 יחד עם 15,000 נפש מקהילת יהודי רומניה וכ-420 מיהודי בולגריה. האוניות יצאו מבולגריה לכיוון ארץ ישראל, דורה ראתה את אורות חיפה ונדהמה מיופיה. לצערה, שתי אוניות המעפילים נתפסו והובלו על ידי הבריטים למחנות מעצר בקפריסין. לאחר כחודש במחנה מעצר שוחררו דורה ושאר הנערים והגיעו לארץ.
דורה הגיעה לארץ יחד עם שלוש מאחיותיה, היא לא ידעה שהן נמצאות יחד איתה על הספינה לארץ מכיוון שהועלו על ידי תנועות נוער אחרות, אך לבסוף גילו אחת את השניה. עד שנת 1951 הגיעו כל אחיה של דורה ושני הוריה. כאשר דורה הגיעה לארץ היא שימשה כרועת צאן בקיבוץ רמת השופט.
