אוהד עטיה יא1
ציפורה אולנר
ציפורה נולדה ביאסי, רומניה, ב-1932. לציפורה היו שני אחים ושלוש אחיות. לאביה
הייתה חוות פרות יחד עם אחיו ואמו, שהייתה בת של רב. הם היו ממוצא גרמני.
חייה של ציפורה לפני המלחמה היו מאושרים: ״הייתה לי ילדות, שאני מאחלת כזאת לכל
ילד״ ציפורה אמרה. ציפורה למדה בבית ספר של נזירות,כי אביה רצה שתקבל חינוך כזה, שתוכל ללמוד באוניברסיטה למרות שאמא דתיה.
בשנת 1940 עלתה מפלגת "צלב הברזל" ברומנייה והתחילו פוגרומים ביאסי. ציפורה זוכרת שכשהייתה בת 8 הייתה בחתונה בבית הכנסת ובאמצע החתונה התחילו לזרוק עליהם
אבנים ולירות. גם בבית ספרה הייתה אנטישמיות, ואמרו לאביה, כי אולי תצטרך
לעזוב את בית הספר,כי יש בו כאלה שלא רוציםיהודים. בעיר יאסי שרפו 2 בתי כנסת
גדולים ומפוארים, שבאחד מהם נהגו ציפורה ומשפחתה להתפלל. חודש אחרי שנכנסו הגרמנים לרומניה היה עוצר על היהודים ונאסר על היהודים לקנות מוצרים,ונתנו להם מנות אוכל קצובות על פי מספר הנפשות במשפחה. למזלם, לאבא הייתה עוד חווה, משם השיגו את האוכל, כך שלא היה חסר להם דבר בבית.
רומנים נכנסו אליהם הביתה, שברו ולקחו רכוש בעל ערך.
בוקר אחד נכנסו שני חיילים לביתם ולקחו אותם לקסטורה, שם הרגו גברים, והפרידו בין
הנשים לגברים. האבא ואחיו נעלמו ולא היה לבנות לאן לחזור. שבוע לאחר מכן האחות
הקטנה חלתה ונפטרה.
אחד השכנים של ציפורה היה כומר ארמני,שגם היה קצין בצבא הרומני, וחבר טוב של
המשפחה, שנהג להתארח אצלם. לאחר שחזר מהחזית הוא חיפש את ציפורה ומשפחתה וסידר להן דירה לגור בה, כי לא היה להן לאן לחזור.
הכומר הציע להן לגור במרתף של המטפלת מריה, שעבדה אצלם. מריה גרה בכפר מחוץ לעיר, והן
התחבאו אצלה במרתף יותר משנה, והן פחדו בכל פעם כששמעו את הגרמנים באים.
ציפורה נהגה לקרוא הרבה, וכך היא העבירה את הזמן במרתף.
ב1944הרומנים הרגו את הכומר, שנודע כמי שהציל יהודים ( והם לא היו המשפחה היחידה שהוא הציל).
בת 12 ציפורה יצאה מהמחבוא במרתף ולא יכלה לראות. עד היום יש לה בעיות בעיניים, כי היא לא ראתה אור יום במשך זמן ממושך וגם הייתה חולה.
ציפורה ראתה איך גרמני אנס את אמא שלה, אבל היא הייתה אז ילדה ולא הבינה. אמא
של ציפורה הפסיקה לתפקד, וציפורה הועברה לבית יתומים יהודי בטרנסילבניה בחסות
הג׳וינט ב-1944.
כעבור זמן-מה נודע לציפורה שאביה לא היה בין המתים בירי בקסטורה, אלא
נשלח לעבודות ברכבת במחנה עבודה. את בניו, אחייה של ציפורה, רצחו מול עיניו, והאב ניסה להתאבד בכך שקפץ מהרכבת לתוך המים, אך הגרמנים החזירו אותו חזרה, ובסופו של דבר הוא מת בשנת 1943.
בשנת 1947 יצאה מבולגריה לכיוון ארץ ישראל האונייה ״גאולה״ , שנתפסה על ידי
האנגלים, והנוסעים גורשו למחנה מעצר בקפריסין. בסופו של דבר הם יצאו לארץ ישראל בדצמבר
1947.
ציפורה חיה מאז בישראל, התחתנה, ילדה ילדים והקימה משפחה
לתפארת.
אחותה של ציפורה, שהייתה איתה במחבוא וחלתה בדלקת קרום המוח ,עלתה אף היא לארץ, התחתנה וילדה שני בנים.
ציפורה היא סבתו של בן זוגה של אחותי.
|