אלון רוזנברגר יא'1
אלכנסדר רוזנברגר
( סבא שלי)
קורות חיים
לפני המלחמה
סבא שלי, אלכסנדר
"אצו" רוזנברגר, נולד בשנת 1927 בעיר נובי סאד אשר בסרביה, יוגוסלביה,
בן לארנה אסתר ולאוסקר רוזנברגר.
סבא למד והתחנך בבית
הספר היהודי בעיר ובנעוריו היה חבר בתנועת "השומר הצעיר". בצעירותו סבא
גדל על גדות נהר הדנובה, הזורם לאורכה של העיר, ולימים מראות אלו יהוו נושא מרכזי
והשראה לציוריו.
סבא נהג לבלות הרבה על גדות נהר הדנובה עם חבריו, ובמיוחד עם אביו,
עמו נהג לצאת לדיג על הנהר.
על גדות הדנובה עם אביו - צבעי מים
בית הכנסת הגדול בעיר נובי-סאד – צבעי מים
במהלך המלחמה
בסוף שנת 41', לאחר
פלישת הנאצים ליוגוסלביה, הגיעו להוריו הידיעות האחרונות מבני משפחתה של אמו
בבלגרד, בירת יוגוסלביה, אשר זמן לא רב אחר כך, נרצחו בידי הנאצים.
בינואר 42' היה סבא
עד לרצח היהודים במהלך האקציה ("הסריקה") שערכו חיילים ושוטרים הונגרים
בעיר. שכניו נרצחו מתחת לביתו ובני משפחת אביו נרצחו על גדות הדנובה. סבא ובני
משפחתו ניצלו מאחר והמרצחים ההונגרים סברו, בטעות, שאביו אינו יהודי בגלל שערו
הבהיר ועיניו הכחולות.
באפריל 44' הצטוו
יהודי העיר להתייצב בבית הכנסת בעיר. משם, ביחד עם יהודים נוספים, הועברו למחנה
בעיר באיה שבגבול הונגריה.
באחד הבקרים קיבלו
היהודים במחנה הוראה לעלות לרכבת. האב, אשר ידע כי הרכבות מובילות את היהודים
להשמדה, ניסה למנוע את העברת אשתו ובנו, אולם לא הצליח. סבא ואמו נשלחו למחנה
ההשמדה אושוויץ, ומיד עם הגיעם, הופרדו זה מזו. שנים רבות אחר-כך, ינציח סבא את
סצנת הפרידה הזו באחד מהציורים המפורטים והמרשימים ביותר שלו. זאת הייתה הפעם
האחרונה שסבא ראה את אמו, אשר נשלחה אל מותה בתאי הגזים.
בציור – אמו של סבא (בשמאל למעלה), נהר
הדנובה (באמצע), בית הכנסת הגדול של נובי סאד (בימין למעלה), מספרו של סבא
והמסילות לאוושוויץ (חלק תחתון) ואנשי הקאפו (בקטן באמצע)
סבא נשלח עם חבריו
ל"מחנה הצוענים", אגף במחנה אושוויץ.
זמן מה אחר כך,
הועברו סבא וחבריו ברכבת למחנה הריכוז בוכנוולד ולאחר מכן למחנה עבודת-כפייה בכפר
גליינה שבגרמניה, שם הועסקו בבית חרושת להפקת דלק. בדצמבר 44' נסגר המחנה בגליינה,
וסבא הועבר עם יתר האסירים למחנה עבודת-כפייה בכפר בשם ריימסדורף, באזור הגבול בין
צ'כיה לגרמניה, שם הוטל עליו לסייע בטיפול באסירים פצועים וגוססים במרפאת המחנה.
את החוויות הקשות
והזוועות אותן חווה במחנות אלו, תיאר סבא בסדרת ציורים.
באפריל 45', עם
התקרבות בעלות הברית, הופסקה העבודה במחנה. הנאצים גמרו אומר לשלוח אל מותם את
אסירי המחנה ששרדו על-ידי העברתם למחנה ההשמדה טרזינשטאט, והנה, אל מול האלימות,
הטרור והאימה המושלטים על-ידי הסוהרים האכזריים, סבא המשיך לשמור על אופטימיות
ומחליט להציל את חייו ולברוח בהזדמנות הראשונה. ברוב תושייה הוא משיג בגדים
אזרחיים אותם הוא לובש מתחת לבגדי האסיר. סבא לא שיתף אף אחד בתוכנית הבריחה שלו
וכוונתו הייתה להעמיד פני אזרח מן השורה לאחר הבריחה ולהיעלם בדרך זו. ואכן, אומץ
ליבו, חוש היוזמה והאלתור הם שהביאו, סופו של דבר, להצלתו.
זמן קצר אחר כך,
במהלך הובלת האסירים למחנה טרזינשטאט, הופצצה הרכבת וסבא הצליח לברוח. בציור,
המתאר את רגע הבריחה, ניתן לראות דמות אדם צעיר הנס על נפשו במעלה ההר, לבדו,
מימין לרכבת המופצצת על ידי המטוסים האמריקאים.
הוא מצא מסתור ביער,
פשט את מדי האסיר שלו ולאחר שהחשיך החל לצעוד על מנת להתרחק מהאזור ממנו ברח. לאחר
שתעה ביער מספר ימים, הגיע לעיר קמניץ. בשל חולשתו ומצבו הגופני הירוד חלה והתאשפז
במנזר, אשר שימש בית חולים מאולתר. מספר ימים לאחר מכן, עם כניסת "הצבא האדום"
הרוסי, פונה המנזר מהחולים והפצועים. סבא, אשר התאושש בינתיים, הצטרף לקבוצה של
שבויי מלחמה יוגוסלבים, אשר היו בדרכם חזרה למולדתם, והם שעזרו לו להגיע לעיר פראג
בצ'כוסלובקיה. מפראג חזר סבא לביתו בנובי סאד והתאחד עם אביו, אשר שרד את המלחמה כחייל
בחזית המזרחית. 
לאחר המלחמה
לאחר תום המלחמה
השלים סבא את לימודי הבגרות שלו והחל ללמוד רפואה באוניברסיטת בלגראד. במסגרת
לימודיו המשיך את חברותו בתא הציוני באוניברסיטה והחל לתכנן את עלייתו ארצה.
ביוני 49', הגשים סבא
את חלומו כאשר עלה ארצה עם אביו באנייה "ראדניק", והם שרידים אחרונים
ממשפחתם. עם עלייתו שוכן עם אביו במעברת "סנט לוקס" בחיפה ולאחר זמן מה
עבר להתגורר בשכונת "מקור חיים" בירושלים. שם המשיך סבא את לימודי
הרפואה במחזור השני של בית הספר לרפואה באוניברסיטה העברית בירושלים.
בשנת 53', סיים את
לימודיו בהצלחה והחל את הקריירה שלו כרופא צבאי בחיל האוויר ואף השתתף במבצע
"קדש". בהמשך היה רופא בבית החולים "פוריה" בטבריה ולאחר מכן
בבית החולים רמב"ם בחיפה.
בשנת 54' התחתן עם
ורה-חווה לבית וייס, ניצולת שואה אף היא, אותה הכיר עוד במהלך לימודי הרפואה
בבלגראד. סבתא עבדה כאחות מוסמכת בבית החולים רמב"ם יחד עם סבא במשך שנים
רבות.
במהלך יותר מ-50 שנות
קריירה מקצועית הוביל סבא את תחום הרדיולוגיה האבחנתית בבית החולים ובישראל, ניהל
את המחלקה לרדיולוגיה אבחנתית בבית החולים רמב"ם (החל משנת 71') ופרסם
מחקרים, ספרים, ועבודות רבות בנושא זה. עם השנים הפך סבא לאחד המומחים המובילים
בתחום הרדיולוגיה האבחנתית. סבא היה בעל תואר פרופסור בבית הספר לרפואה של
הטכניון, נשיא איגוד הרדיולוגים הישראלי ונשיא איגוד הרדיולוגים האירופאי, אשר
העניק לו תואר של נשיא כבוד של הארגון האירופאי.
סבא היה איש תרבות
מובהק, שלט בחמש שפות ואהבתו הגדולה הייתה נתונה למוסיקה ולתרבות האירופאית
הקלאסית.
סבא היה נשוי לסבתא עד
לפטירתה בשנת 2012. בחודש יולי 2013, והוא בן 86, הלך סבא לעולמו. עד יומו האחרון
לא שכח סבא את קורותיו ואת קורות משפחתו. את אמונתו בכוחו של היחיד, בניצחון הרוח
על הרשע ועוצמתה של הדבקות בחיים הנחיל
לבני משפחתו.
סבא הותיר אחריו את
ילדיו, אורי (אבי) ואילנה, וששת נכדיו, אנו, כולם חיים בישראל.
