רוני גל, י'א 3
מירה גל (לשעבר קונפורטי)
(סבתא שלי )
סבתי, אם אבי, מירה גל (לשעבר קונפורטי) נולדה בפברואר 1937 בעיר הנמל מרסיי בצרפת לאימה, ריקה קונפורטי, ולאביה, חיים קונפורטי, שבאותו זמן שהה בבולגריה לצורך עסקיו.
עד גיל 9 חודשים היא חייתה בצרפת מוקפת בבני משפחתה מצד אימה, אך אביה, שהיה בבולגריה, נסע ברכבת עד צרפת על מנת להביא אותן לבולגריה.
היא מספרת שגדלה בעיר קיט יפה להפליא, קיוסטנדיל, אך בפרוץ המלחמה החלום היפה התהפך.
בולגריה הפכה בת ברית של גרמניה ועיר הקייט היפה התמלאה בחיילים גרמנים. ממשלת בולגריה נאלצה לשנות את חוקיה וכל היהודים בעלי הנתינות הזרה היו מועמדים לגירוש מתחומי המדינה.
"גם אני ואמי היינו בין המועמדים לגירוש מבולגריה" היא מספרת,
"אך אבי הפך עולמות ועשה הכל על מנת למנוע גירוש שלי ושל אימי".
לאביה היה חבר, סגן יושב הראש הפרלמנט הבולגרי, מר פשב, אשר הצליח לשנות את גורלן ולהשאיר אותן בבולגריה.
השואה הייתה אכזרית ביותר וחרצה את גורלם של 6 מיליון מבני עמנו ובכל זאת היו מקרים בודדים של אנושיות מחיילים גרמניים.
"לאחד מהחיילים הגרמניים אני הזכרתי את בתן בגרמניה. הייתי ילדה קטנה, לבהירה, בלונדינית עם עיניים כחולות".
החייל החל לשוחח עמה ולא יכול היה להתאפק מלהראות חיבה. החייל לקח אותה בידיו לחנות הממתקים הסמוכה וקנה לה כל מה שחפצה, בין אם אלו היו עוגות, או עוגיות או חבילת שוקולד טעימה.
"כאילו אני הבת שלו. הרעיף עלי כל טוב, שיכלה החנות להציע."
חבר של אביה, שעבר ליד החנות, מיד זיהה אותה עם החייל הגרמני ומיהר לחנות של אביה לספר לו ממראה עיניו; אביה, ששמע על כך, סגר את החנות שלו ורץ לחנות הממתקים. הוא לקח אותה משם הישר הביתה ומאותו רגע לא יכלה עוד לצאת לבד מהבית ללא השגחת הוריה עד תום המלחמה.
זהו אחד מהרגעים שהיא מספרת כי בחיים לא תשכח.
בתום המלחמה הם נשארו בבולגריה והתברר להם מהדוד שברח לאיטליה, כי כל משפחת אמה מצרפת נשלחה למחנות ריכוז ונספו באושוויץ.
הם הבינו כי עליהם להיות בישראל, כי זה מקומם של היהודים, ועלו ארצה בשנת 1948.
היא גדלה בקיבוץ עם בן דודה ומשפחתה, ואף הכירה כנערה בן זוג, סמי גל (לשעבר פניג'ל), שאף הוא עלה מבולגריה. השניים התאהבו וכשהיא הייתה אמורה לעלות לאוטובוס על מנת להתגייס, קרא לה לרדת ולקחת את תיקה והציע לה נישואים על מנת שלא תתגייס. הם התחתנו בלי להגיד לאיש ואחרי כשנה ערכו חתונה פורמלית.
בגיל 21 ילדה את בנה הראשון, קובי גל, שהלך בעקבות אביו, והוא כיום ארכיטקט מצליח, ו-9 שנים אחר כך נולדה רינת, בתה הקטנה, שעובדת כיום ב"איכילוב".
היא גידלה את שני ילדיה, אך לפני כן הייתה גננת לזמן קצר, וסמי התקדם והפך ברבות השנים למנכ"ל "סולל בונה".
כיום היא מתגוררת בשיכון בבלי, בתל אביב, בת 81, ועדיין מרגישה כמו אותה ילדה קטנה בקיבוץ. היא וסמי נשואים 63 שנים באושר והיא הכי נהנית להיות בחברת משפחתה, בעלה, שתי ילדיה וחמשת נכדיה.
יש זיכרונות מאותה תקופה שבחיים לא תשכח אבל כיום היא מאושרת וזה כל מה שהיא צריכה.
