נועה ארזי יא'7
חסיה בורנשטיין ביליצקה
תאריך לידה: ינואר 1921
תאריך פטירה: 15 ביולי 2012
מקום לידה : גרודונו ,פולין
מקצוע / עיסוק :
בזמן המלחמה הדריכה ב"שומר הצעיר" וביוני 1941 התגייסה למחתרת בגרודנו ועם הכניסה לגטו בנובמבר, הדריכה בני נוער במחתרת. במסגרת פעילותה במחתרת נשלחה לביאליסטוק, שם פעלה בצד הארי תחת זהות בדויה של נערה פולנית - הלינה סטשיוק . ביום עבדה כנערה פולנית אצל משפחה של קצין ס.ס. ובלילה הבריחה נשק, תחמושת, מזון ותרופות ועסקה בהשגת ידיעות עבור הפרטיזנים .
באוגוסט 1943, לאחר חיסול גטו ביאליסטוק, הקשריות שנותרו, עוברות לעבוד עם הפרטיזנים ביערות. במשך שנה ועד השחרור הן מעבירות בלילות תחמושת ותרופות מהעיר לפרטיזנים .
לאחר המלחמה עבדה כמחנכת ועסקה באומנות.
במרץ 1946 חסיה פותחת את בית הילדים היהודי הראשון של הקאורדינציה בפולין (איחוד של כל תנועות הנוער החלוציות). היא אוספת ילדים יהודים יתומים ממנזרים, כנסיות, משפחות נוצריות, מקומות מסתור ומחבוא, וביחד הם מתחילים את מסעם לארץ ישראל. חסיה משמשת לילדים אם ואחות, מדריכה ומורה.
באוגוסט 1947 חסיה עם הילדים מגיעים לעתלית . לאחר השחרור ממחנה המעפילים חסיה מגיעה עם קבוצת הילדים הבוגרים לקיבוץ גן שמואל . לאחר שלושה חודשי קליטה היא מחליטה לעזוב את הילדים ולהגשים את חלומה – להצטרף לקיבוץ -בהקמה בישראל והכי קרוב לגבול שאפשר .
במהלך החיים בקיבוץ חסיה המשיכה לעבוד כמחנכת. בתחילה פתחה את גן הילדים במעברת חלסה, לימים קריית שמונה. לאחר מכן בקליטת קבוצות עליית הנוער בקיבוץ ובגרעין הארגנטינאי שהגיע עם פרוץ מלחמת ששת הימים.
במקביל עסקה באומנות, הקימה את מחלקת הקרמיקה בתל-חי ולימדה 20 שנה. כמו כן עבדה, ריכזה ופיתחה את המתפרה בקיבוץ והייתה פעילה בתחומים שונים בקיבוץ. היא עסקה באומנות עד שגופה בגד בה.
מקום מגורים בזמן המלחמה :
התחילה בגטו גרודונו משם עברה לגטו ביאליסטוק. ובמשך חצי שנה היא פעלה כקשרית בין הצד הארי לגטו וחיה בבליאסטוק לא בתוך הגטו אלא בדירה בצד הארי.
לפני המלחמה:
חסיה נולדה בגרודנו, פולין, בינואר 1921 כבת שניה למשפחה מסורתית בת ארבעה ילדים. אביה, יהודה בילצקי, היה בעל למפעל משקאות קלים ועסק בראיית חשבון, ואמה דבורה עבדה כפועלת במפעל. אביה ניסה להגר לארגנטינה על מנת להיטיב את מצבם הכלכלי ולבדוק את האפשרות להעתיק את מיקום המשפחה לאמריקה , אך ניסיון זה כשל. אמה פתחה מכולת קטנה מחלון ביתם כדי לסייע בפרנסת הבית. עקב קושי כלכלי למדה חסיה בבית ספר מקצועי מרשת "אורט" ,ולא בבית ספר פרטי יהודי כאחיה. היא למדה תפירה וגילתה כשרון והצלחה רבה. בגיל 12 הצטרפה לתנועת "השומר הצעיר", שם התחנכה לערכים ציוניים וסוציאליסטיים , הדריכה, השתתפה בסמינר והייתה מהפעילות המרכזיות בקן גרודנו . היא נהגה לבלות בכל יום את שעות אחה"צ עם חבריה לתנועה, ובבגרותה אף הפכה לנציגת הקן בוועידת התנועה המרכזית .
במהלך המלחמה:
בשנת 1939 נכבשה גרודנו על ידי הגרמנים והחלו התעללויות ביהודי העיר.עד מהרה החלו רדיפות על רקע פוליטי, ותנועת "השומר הצעיר", אליה השתייכה חסיה ביליצקה, ירדה למחתרת.
ביוני 1941 נכבשה גרודנו בתחילת" מבצע ברברוסה" .לאחר התאוששות מהלם הכיבוש ומהרדיפות, החלו חברי התנועה ליצור מסגרות חינוך עבור ילדי הגטו.
חלק משליחי "השומר הצעיר" הצליחו להגיע לגטו ולעדכן את חברי התנועה. הוחלט על הקמת מחתרת, שחסיה הייתה חלק ממנה. תחילה עסקה המחתרת בפילוס דרכי מילוט ליהודים בעת האקציה, ובהמשך החלה לרכוש נשק.
ב-15 בינואר 1943 פשטו בגטו שמועות על אקציה מתקרבת לחיסול הגטו. בערב התכנסו חברי המחתרת והחליטו להתקומם. הוחלט כי אלה שיישארו אחרי ההתקוממות יצטרפו למחתרת בביאליסטוק, אליה הוחלט להבריח גם את המעבדה לזיוף מסמכים. משימת ההברחה הוטלה על חסיה ועל צילה שכנס, מראשי המחתרת.
בגטו הוטל עוצר, וביליצקה חמקה לבית המלאכה לתיקים בו עבדה. בחסות החשכה ארזה תיק עם כלי המעבדה לזיוף מסמכים וחזרה למטה המחתרת. היא הצטיידה בתעודה מזויפת על שם הלינה סטאשוק, שתעזור לה במסעה לביאליסטוק. בהגיעה לביתה, התעוררה אמה של חסיה. האֵם החלה לבכות והעירה את שאר בני המשפחה, שניסו להניאה מללכת. תשובתה של ביליצקה הייתה שבכל מקרה כולם ימותו, ולכן אין זה משנה היכן.
חסיה וצילה יצאו עם קבוצת עובדים מהגטו לפנות בוקר. הן הגיעו לתחנת הרכבת והתבשרו שלא ידוע מתי תגיע הרכבת לביאליסטוק. הרכבת הגיעה בערב, ולאחר נסיעה בת שעה הן הגיעו למחוז חפצן. בתחנת ביאליסטוק נערכה בדיקה קפדנית. ביליצקה רצתה לחמוק מהתור, אך חששה שהמעשה יעורר את חשד הז'נדרם (איש משטרה). בהתקרב תורה פנתה לז'נדרם צעיר שעמד לידה. היא ביקשה ממנו לשחררה מהבדיקה, שכן שעת העוצר קרֵבה והיא ממהרת לרופא. הז'נדרם הסכים.
ביליצקה ושכנס הסתובבו בעיר. כששעת העוצר חלפה, הן החליטו להישאר בצד ה"ארי". השתיים פנו לבעליה של דירה מול הגטו וביקשו להתחמם שם עד שיוסר העוצר.כוונתן הייתה להגיע לדירת המחתרת בעיר, אך לאחר שנודע להן כי הדירה "שרופה" (ידועה לשלטונות), לא נותר להן אלא להלך ברחובות עד הכניסה לגטו.
השתיים איבדו את דרכן והגיעו שוב לשכונה על גבול הגטו. הן ביקשו משתי נשים זקנות להתחמם בפנים. הזקנות נעתרו מיד לבקשתן והציעו להן ללון אצלן. עם ערב הצטרפו השתיים לקבוצת פועלות יהודיות ונכנסו לגטו. הן הגיעו לקומונת "השומר הצעיר" בגטו, שם שכנע אותן אדק בורקס, אחד ממפקדי המחתרת, לא לשוב לגטו אלא לצאת לביאליסטוק כקשריות של המחתרת.
באחד מביקוריה בגטו נכחה ביליצקה בוויכוח האם להצטרף לפרטיזנים או שמא להישאר ולהילחם בגטו. בסופו של דבר הוחלט שיש להילחם בגטו ובמקביל להכין מקומות מסתור ביער.
ביום ראשון, 15 באוגוסט 1943, יצאה ביליצקה מדירתה לפגישה עם נציגי המחתרת הביילורוסית. היא הבחינה כי הרחובות הומים חיילים. משאיות צבאיות וחיילים הקיפו את הגטו. משמעות הדבר הייתה ברורה: חיסול הגטו. חסיה החליטה להתגנב לגטו בשעת העוצר, להזהיר את המחתרת ולהצטרף ללוחמים.
בשעת העוצר היא הגיעה לחצר המבריחים. היא טיפסה על גג המחסן ונחבלה בקפיצתה מעבר לגדר הגטו. היא חמקה לאורך הקירות ופרצה בסערה לקומונה. ביליצקה סיפרה לחברים את שראתה באמרה שלמחרת יחוסל הגטו. חברי המחתרת לא האמינו לה, שהרי באראש, ראש היודנראט, היה מודיע להם על אקציה. כך האמינו.
בשתיים בלילה הגטו מוקף; החברים מיהרו לעמדותיהם. ביליצקה הגיעה למִפקדה. חייקה גרוסמן, ממפקדות המחתרת, אמרה לה שעליה לצאת לעיר ולהעביר סיוע ללוחמים. בלית בּרֵרה הסכימה ביליצקה.
מרחוק זיהתה חיילים והתחבאה ליד צריף השירותים. לאחר שעתיים יצאה. חייל עצר אותה, ולאחר שבדק את תעודותיה שחרר אותה לדרכה.
חסיה הייתה האחרונה לחמוק מהגטו לפני האקציה. היא הודיעה על המתרחש לקשריות האחרות בעיר והצטרפה להמון הפולני שצפה באקציה. היא ראתה את ניסיון המרד ואת היהודים הממתינים לשילוח. עם ערב חזרה לדירתה בעיר. בערב נשמעה דפיקה בדלת. הייתה זו חייקה גרוסמן, שהצליחה לחמוק מהגטו במהלך המרד. ביליצקה הציגה בפני בעלי הבית את חייקה כבת דודתה, והיא נשארה לגור עמה.
בעיר נשארו עתה שש בחורות יהודיות: ביליצקה, חייקה גרוסמן, ברונקה וינצקי, ליזה צ'פניק, אניה רוד ורבקה מדייסקה. כולן קשריות. הן נפגשו מדי פעם להתאבל על מות יקיריהן ולבקר בחורבות הגטו.
