דף לכבוד / לזכר

EN
print_r(https://dorotmemorialine.com/images/man.jpg);
ציפורה מינץ
1932
יוצר הדף: תמר בוצר קשר לדף: קרוב משפחה
אודות
חברים ומשפחה
קישורים
גלריה
קהילות
סיפור חיים

ציפורה מינץ

( בת דודה של סבתא )

  • תאריך לידה: 6 בפברואר 1932
  • מקום הלידה: פורצק, פולין

 

לפני השואה ציפורה גרה עם משפחתה בעיירה פורצק במזרח פולין. היא גרה עם הוריה והסבים. הם היו ארבעה אחים:  שני בנים ושתי בנות והיא הייתה הבכורה. חייה לפני המלחמה היו טובים מאוד ולא היו להם בעיות כלכליות. כשהתחילה המלחמה היא הייתה בכיתה ב'. תחילה הרוסים נכנסו אליהם  ולאחר מכן כאשר הגרמנים נכנסו לפולין עם תחילת "מבצע ברברוסה" הם פגעו ישירות ביהודים. הגרמנים גירשו אותם מהעיירה פורצק ישירות ללודמיר, כעשרים קילומטר משם, כשהם עושים את הדרך ברגל. בלודמיר הוכן גטו גדול לכל היהודים מהעיירות הקטנות סביב. בגטו הייתה ציפורה מאוד פעילה- שיחקה עם ילדים רבים, חיפשה גבעות על מנת לראות מה קורה מחוץ לגטו, ואף יצאה מהגטו. התנהגות זו מאוד הדאיגה את אימה. בגטו הם גרו עם מספר משפחות נוספות  בדירה אחת קטנה. בגטו לא היה הרבה אוכל ולכן היא אמרה לעצמה כי היא חייבת להציל את אחיה הקטנים ואת הוריה ולצאת מהגטו על מנת לחפש אוכל מבלי ידיעת הוריה. התכנית שלה הייתה ללכת לאנשים שהיא מכירה בסביבת הגטו  ולבקש מהם אוכל. לאימה היו הרבה קרובים בלודמיר. היא ומשפחתה גרו בגטו במשך כשנה עם משפחה נוספת. את הגברים, כולל אביה, לקחו לעבוד בחפירת בורות. אמרו לכולם שחופרים את הבורות עבור שדה תעופה שייבנה במקום. אך אביה כבר הבין את הכוונה האמיתית.

יום אחד כשהייתה על גבעה בגטו לפני הצהריים ראתה קבוצה גדולה של חיילים גרמנים נכנסים לגטו דרך השער הראשי. היא רצה לאמה ואמרה לה שהחיילים באים להרוג אותם. אמה אמרה לה שתהיה בשקט. ציפורה, אמה ואחיה הקטנים רצו למרתף בתוך הבית, אך הגרמנים הין קרובים למרתף וצעקו להם "ראוס! ראוס!" (החוצה). הגרמנים לקחו אותם אל מחוץ לגטו על מנת להעלות אותם למשאיות. ציפורה רצתה לברוח אבל  לא הייתה מסוגלת לנטוש את משפחתה, שעדיין חשבה על כך. אמא שלה אמרה לה שהיא חייבת לברוח באותו הרגע. האמא אמרה לה שלא תעלה על המשאית אלא תלך להתחבא במקום כלשהו ולאחר מכן תברח ולא משנה לאן. ציפורה התחילה לתכנן במחשבותיה  את הבריחה שלה ולבסוף אף עשתה זאת.

היא הצליחה לברוח מהמשאית ורצה בחזרה לגטו. לא הייתה שם עוד נפש חיה. היא רצה לביתה, למיטתה, לקחה את השמיכה שלה ונשכבה מתחת למיטה בפחד מן הפולנים הבוזזים. אחרי שכולם הלכו ועבר יום מבלי שהיא אכלה או שתתה, היא יצאה מתחת למיטה. היא שמעה רעש חזק של ילדים קטנים וכך הבינה שזה הזמן לצאת. היא לקחה כמה חפצים ויצאה מהדירה בלי שאף אחד שם לב.

ציפורה הלכה לפולנים שהכירה, אך הם פחדו לקחת אותה ולהשגיח עליה. היא  שינתה את שמה לשם פולני; ישנה בגינות ועל ספסלים וכדי להשיג אוכל היא הציגה את עצמה בפני משפחות זרות כיתומה.

באחת הפעמים ראה אותה חייל גרמני ברחוב בזמן עוצר. למזלה הרב הוא לא זיהה שהיא יהודייה ואף לקח אותה למפקדה ונתן לה מים ואוכל. באחד הימים בזמן שחיפשה אוכל פגשה את חברתה הטובה ביותר של אמה, שהסכימה לקחת אותה ולהסתיר אותה עד סוף המלחמה.

למרבה הצער, ציפורה הייתה היחידה מכל משפחתה ששרדה. לאחר המלחמה  עלתה לארץ ב-31 בדצמבר 1949. ציפורה עלתה עם קבוצה גדולה של צעירים באנייה "גלילה". אחרי שעברה הכשרה של "השומר הצעיר" הגיעה לקיבוץ עמיר עם חבורה של צעירים ששרדו את המלחמה.

כיום ציפורה נשואה לגדעון ויש להם 4 ילדים (שלושה בנים ובת) ושמונה נכדים.



קשרים
תמונת פרופיל
here go friends
קישורים
אלבומים תמונות
גלריית וידאו
מחוות | נרות
שלח
שלח מחווה
הוסף מדבקה
Haim Maor
12/03/2020
text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text
Haim Maor
12/03/2020
text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text