אסתר הייתה בת 20 כאשר פרצה המלחמה, ונשאה תינוק ברחמה. אסתר ובעלה היו בעלים של מפעל לריבות בקרקוב וכאשר פרצה המלחמה הם העבירו את בעלות המפעל לחברה איטלקייה של אסתר ודרך המפעל הם קיבלו אישורי עבודה בשביל לצאת מהגטו. כאשר אסתר התגוררה בגטו היא ילדה את בתה הראשונה וקראה לה על שם סבתה אוה, והודיעה לחברה האיטלקיה שתבוא לאסוף את הילדה. האיטלקייה שלחה את המזכירה, וכך הילדה ניצלה מהגרמנים. לאחר זמן מה אסתר נשלחה לאשוויץ עם בעלה ואחותה, ולאחר כמה חודשים, כאשר נזקקו לארגן רשימה של אנשים שיישלחו למחנה של שינדלר, הגיס של אסתר הצליח לשחד כמה אנשים ולהשיג מקום לאסתר ברשימה, ותאומתה של אסתר התחלפה עם אישה אחרת, וכך גם אסתר וגם התאומה שלה ניצלו בשואה.
כאשר אסתר השתחררה מהמחנה של שינדלר היא חזרה לקרקוב כדי לחפש את ביתה. אסתר הייתה בת 25. היא גילתה שבעלה נרצח באשוויץ. אסתר מצאה את ביתה אצל המטפלת שהופקדה לשמור על הילדה, אך אותה מטפלת ברחה עם הילדה, שגילתה כי אסתר יהודייה. אסתר נעזרה בחבר רוסי שלה כדי למצוא את בתה. לאחר שאסתר ובתה התאחדו מחדש, הילדה סיפרה לאסתר שצוחקים עלייה בגן כי אין לה אבא, ואסתר החליטה שהיא צריכה להתחתן שוב בשביל בתה. הבת לא ידעה שאביה הוא לא אביה האמיתי עד אשר הוא נפטר. כיום אסתר חיה בתל אביב, משחקת ברידג' ומגדלת משפחה לתפארת עם 2 ילדים, 6 נכדים ו13 נינים, כפי שהיא אמרה לנו בעדות "הנקמה שלי בהיטלר היא שאני הגעתי לארץ וגידלתי משפחה לתפארת. את זה הוא לא יוכל לקחת ממני"
