שמואל, היה אחיה הצעיר של אימי סופיה. יליד 1908. כילד, תמיד היה שמח, אהב לעזור ובמיוחד אהב לשיר. שמואל היה חסיד רדומסק ונהג לבקר בחצרו של הרבי בראדומסק. כששמואל היה שר זמירות של שבת ליד השולחן, היתה זו חוייה מרטיטה. ניגונים חסידיים אותם הביא מחצרו של הרבי. ניגונים מלאי שמחה ורגש. שמואל התחתן 3 חודשים קודם פרוץ המלחמה עם אשתו רחל".
בתחילה התגורר בקראקוב וכאשר פרצה המלחמה הצליח עם אשתו לעבור לצד הרוסי. עם תחילת המלחמה בין רוסיה לגרמניה, חזר להתגורר בקראקוב. כאשר ראה שמתכוננים לפנות את היהודים לגטו – עבר לקלווריה, שם גרו בני משפחה.
זה היה בתחילת יוני 1942, כאשר שמואל נזקק לטיפול רפואי, והחליט לנסוע חזרה לקראקוב. הלא שם התגוררו אמו ואחותו. הוא קיבל אישור מעבר והצליח להכנס לשערי הגטו.
ברביעי ביוני 1942, כאשר יצא מהבית לרחובות הגטו – השתוללה ברחובות הגטו שפיכות דמים נוראה. הגרמנים שיחררו רסן לרוצחי ה SS כאשר אחד מהם אשר עבר במקום אסף 80 צעירים יהודיים, וירה בכולם למוות שם במקום, באמצע הרחוב לעייני עוברים ושבים. אמא סיפרה שכאשר חזרה לגטו מעבודתה – אותו היום אחרי צהריים, עוד הספיקה לראות את גופות הנרצחים כשהם מובלים על גבי עגלות לכיוון בית הקברות. לא היה לה האומץ לגשת מקרוב ולחפש את אחיה ההרוג.
לקראת הערב, כשנגשה אמא לבניין הקהילה היהודית ברחוב סקאבינסקה, ראתה את שמו של שמואל בוכבאום ברשימה.
השמועה היתה, שהרצח המטורף הזה ארע כי בטראנספורט שהיה 3 ימים לפני כן, לא שולחו מהגטו מספיק קורבנות. הגרמנים יצאו מגידרם בכעסם על תושבי הגטו. אמא סיפרה ש 4 ימים לאחר מכן – יום ב' ה- 8 ליוני, שוב היה בגטו מרחץ דמים כאשר קבוצות העבודה (אמא היתה ביניהם) - יצאו משערי הגטו, - פרצו חיילי ה SS וערכו אקציה נוספת, כאשר סה"כ באותו שבוע בין ה -1/4/1942 – 8/4/1942 הצטמצמה אוכלוסיית הגטו בכ 5000 יהודים שכולם נרצחו ברחובות הגטו או בככר זגודי.
