הנצחת דמות:
התאומות - חיה ופרנקה קליש
שם התלמיד המתעד: גלעד קליש
כיתה: יא'5
אני אנציח ואספר את סיפורן של התאומות לבית קליש, אחיות של סבא שלי.
אספר את סיפורן כפי ששמעתי מרחל, הבת של פרנקה (אחת התאומות).
התאומות חיה ופרנקה (פריידל) קליש נולדו ב-20.12.1919, למרות שבמסמך אחר מופיע שהן נולדו באמצע שנת 1918. הן נולדו לישראל ושרה קליש בעיירה פלונסק שבפולין. היה להן אח בכור בשם מנחם, ושנתיים אחר כך (בשנת 1921) נולד אח נוסף, שמואל (סבא שלי).
באוגוסט 1936 עלו ישראל ושרה, עם בנם שמואל, לארץ ישראל. מנחם כבר היה בארץ. חיה ופרנקה לא יכלו לקבל סרטיפיקט (אישור כניסה לארץ ישראל, שהיתה אז תחת שלטון המנדט הבריטי) מפני שהיו כבר בנות 18, בוגרות, ולא יכלו להרשם על הסרטיפיקט של ההורים. הן נאלצו להשאר בוארשה.
התאומות גרו אצל משפחה יהודית בפולין ועבדו כמטפלות של הילדים של אותה משפחה.
חיה שלחה לארץ מכתבים נואשים בבקשה לדאוג לה לסרטיפיקט מפני שהיא מאוד רוצה לעלות לארץ, אך כל מאמצי ההורים להשיג אישור עלייה לארץ לתאומות לא הצליחו. (מצורף מכתב של קרוב משפחה שהיה בביקור בפולין בנובמבר 1937 וחזר לארץ, וסיפר לישראל האבא על אודות התאומות בפולין).
כאשר הוקם גטו ורשה התאומות עבדו בבית חרושת של שולץ.
פרנקה הכירה את ליאון גרושקביץ' שהיה בן דוד מדרגה שניה. הוא היה מבוגר ממנה ב-11 שנה אך הוא דאג לה ושמר עליה בגטו.
בשנת 1942 באחת האקציות שנערכו בגטו (פעולה שבה הגרמנים מיינו את היהודים והחליטו את מי הם לוקחים למחנות ההשמדה), לקחו את חיה למחנה טרבניקי - משם היא לא חזרה.
ישנן כמה עדויות, מאנשים ששרדו את מחנה טרבניקי, שחיה - במעשה של יאוש - זרקה עצמה על הגדר החשמלית של המחנה והתאבדה.
פרנקה נישאה בגטו לליאון, ובסוף 1944, מעט לפני שנשרף הגטו, הם ברחו מחוץ לגטו לדירת מסתור בצד הנוצרי, שם התחבאו עד סוף המלחמה. את הדירה ליאון קנה על ידי זה ששלח כספים מתוך הגטו, בדרכים שונות. ליאון היה בעל תושיה ועשה כל מיני דברים על מנת שיוכל לשרוד בגטו ולשמור על פרנקה. באיזשהו אופן הוא הצליח להשיג תעודת עובד ברכבת המזרחית, עם שם בדוי, כדי שיוכל לעבור באופן חופשי מחוץ לגטו ובחזרה.
את הדירה שקנה ליאון הוא רשם על שם אישה נוצריה, מפני שהיהודים לא יכלו לרכוש בתים על שמם. פרנקה התחפשה לנוצריה בכל פעם שרצתה לצאת מהדירה.
בסוף המלחמה פרנקה היתה בהריון ולכן היא ובעלה, בדרך לארץ, עצרו בפראג ושם נשארו עד הלידה. מפראג ליאון חזר לפולין לסדר ולחסל עניינים שהיו לו שם ואח"כ חזר לפראג. רחל נולדה ב-29/11/1946. מפראג הם נסעו ברכבות למרסיי ומשם באוניה לארץ. פרנקה, ליאון ורחל התינוקת הגיעו לחיפה ב-28/6/1947.
הם הגיעו לדירה בתל-אביב, ברחוב אחד העם 41, שם גרו ההורים של פרנקה, ישראל ושרה, והאחים שלה, שמואל (סבא שלי) ומנחם (הבכור).
כמה שנים לאחר מכן פרנקה וליאון נפרדו וליאון חזר לאירופה.
פרנקה התקשתה לנהל חיים נורמליים. אובדן אחותה, החיים בגיטו, החיים בדירת המסתור עם החשש המתמיד להיתפס ולהישלח לתאי הגזים, כל אלו השפיעו עליה מאוד וגרמו לה לחרדות ולבעיות נפשיות קשות שליוו אותה עד יום מותה.
פרנקה נפטרה באוקטובר 1996, כ"ז בתשרי תשנ"ז.
מכתב שכתב קרוב משפחה שחזר מביקור בפולין בשנת 1937:
"שלום לכם ישראל יצחק ורעייתך!
ביום שלישי חזרתי מפולניה. מצאתי את מכתבכם עוד מלפני נסיעתי. הנני למסור לכם דרישת שלום מכל המשפחה. גם את בתכם - חיה - ראיתי אצל אמא בבית. היא יפה ופניה טובים. יש לה עבודה בורשה ומחכה לאפשרות עלות ארצה.
גם לפריידל שלום. אמא שמחה מאוד לראות אותי וביקשה למסור לכם שהיא דואגת לילדיכם עד כמה שאפשר. אבל מה בידה לעשות?
יעקוב עובד וכל הפרובלימות עומדות בעינן. הוא מתכונן לכתוב לדובקין בדבר עלות מנדל שלכם. גם אני אדבר עם דובקין.
בטיולי הקרוב בארץ אסור גם אליכם. בכלל אזכור הפעם את חטאי: עדיין לא הייתי בחדרה.
מי יתן ושלום ישרור בארץ ונוכל לטייל.
שלום רב לכם!
............
(חתימה לא ברורה, אולי שאול) 1.10.1937
מכתב ששלחה חיה מפלונסק לארץ ישראל בשנת 1937:
פלונסק יום 27/VIII שנת 1937
הורי היקרים!
זה עתה כשאמר לי האדון בארג כי כבר כתב מכתב אצלכם, ושאל אותי האם אני רוצה גם-כן לכתוב מכתב, ולשלח אותו ביחד. אין אצלי כמעט חדשות רבות, דבר אחד אצלי הוא העיקר ואקטואלי, "נסיעה לורשה". בשבוע שעבר כתבתי אליכם גלויה ביחד עם מנחם, בטח קבלתם כבר אותה,
מפריידל קיבלתי גלויה והיא כותבת לי, כי יש לה כבר סכויים לעבודה בשבילי. (לבחור מהמחלקה שלישית, בן תשע שנים, גם עברית) אבל המשרה הזו תהיה אקטואלית עם התחלת הלמודים בבתי-הספרים. שלחתי כבר אליה גלויה עם שאלה מתי לבוא לורשה, אבל עד עכשו לא קבלתי תשובה, אפשר תבוא מחר או מחרתים. לא תאמינו לי יקרי כי אין לי כבר סבלנות לשבת פה. בגלויה האחרונה בקשתי אתכם שתשלחו לי לכל-הפחות לירה אחת, האמינו לי כי לא היה לי בכלל נעים לכתב לכם אודות כסף, צר לי מאד...
מה לעשות, סוף-כל סוף הייתי מוכרחה לעשות את זכה.
לפיגה לא נתתי עוד אף פרוטה אחת. זה כמעט הכל.
מה נשמע אצלכם, כתבו תיכף ומיד בקוצר-רוח מחכה אני על תשובתכם.
בתכם המאחלת לכם כל טוב
ומשתוקקת לראותכם בזמן הכי-קרוב
חיה
פי.סי. אמי אהובה! כבר כמה פעמים רציתי לשאל אותך מה שלום ידיך, את יודעת מה אני חושבת, ובכלל איך את מרגישה את עצמך באקלים הארץ ישראלי. מה שלום שמואליק וכל המשפחה - דרישות שלום עבורכם ממני חיה
דרישת-שלום מפיגה אדון אברהם ומרת קריגר.
