פולינה גלמן נולדה ב 24.10.1919 בעיירה ברידצ'ב שבאוקראינה. לאחר מות אביה בפרעות שהתחוללו במדינה, עברה פולינה בגיל חמישה חודשים עם אמה לבלרוסיה, לעיר הומל .
כבר מגיל צעיר התעניינה פולינה במטוסים, ונרשמה לחוג הטסת דאונים. לרוע המזל, פולינה, שהייתה נמוכת קומה מטבעה, לא הצליחה להגיע אל דוושת הדאונים, לכן נאלצה לפרוש מהחוג. לאחר סיום התיכון החלה גלמן ללמוד היסטוריה באוניברסיטת מוסקבה.
בשנת 1941, עם פלישת הגרמנים לרוסיה, נפתחה יחידת טייסות שתפקידן היה "מפציצות צלילה". טייסות אלו הטילו פצצות על האויב, והיחידה הייתה מורכבת מנשים בלבד. פולינה הייתה מן המצטרפות ליחידה, אך בשל גובהה הנמוך לא יכלה להיות טייסת ומונתה לנווטת. בתחילה עבדה עם טייסת בשם דוסיה נוסל, והן פעלו כצוות של שתיים. לאחר זמן מה, נהרגה דוסייה באחת מפעילויותיהן, לכן הצטרפה פולינה לטייסת מגובה סירטלנובה, איתה עבדה עד סוף המלחמה.
היחידה התמחתה בהטלת פצצות בסמוי על האויב בשיטה מיוחדת במינה: הטייסות הגיעו אל מקום המטרה בשעות הלילה המאוחרות, וכאשר ניצבו בגובה רב מעל המטרה, כיבו את המנוע. כך, ללא קול המסגיר אותן, הגיעו קרוב אל מטרתן והטילו את הפצצה ללא גילוין ע"י האויב. לאחר ההפצצה, היו מניעות את המטוס וחוזרות במהירות. כך הצליחו נשות היחידה להפתיע את הגרמנים, שלא יכלו לדעת מאין תגיע ההפצצה הבאה.
פעילות היחידה הייתה בעלת חשיבות רבה והשפעה רבה. דוגמא מצוינת לכך היא המבצע בחצי האי קרים. ב1943, התחוללו קרבות קשים בין בריה"מ לגרמנים בחצי האי קרים, בהם נלכדו הסובייטים, כשמשאביהם הולכים ומצטמצמים. יחידתה של גלמן נקראה לסייע, והן, באמצעות הטקטיקה החוכמת שלהן, הצליחו לנחית לסובייטים הלכודים את משאביהם החסרים, וכך ניצלו הסובייטים עד לרגע חילוצם.
הטייסות השתתפו בהמוני מבצעים שכאלו, לעיתים אף בין שש לעשר תקפות בלילה אחד. עם זאת, לאחר שנגמרה המלחמה והחלו לחקור את ביצועי הגדוד הנשי, גילו החוקרים כי פולינה גלמן השתתפה בכמות עצומה של מבצעים, שלא משתווה לאף טייסת אחרת ביחידה: 860 מבצעים. בשל תגלית זאת, קיבלה פולינה את תואר "גיבורת ברית המועצות", אות הגבורה הגבוה ביותר בבריה"מ, במאי 1946. גלמן הייתה אחת משתי הנשים היהודיות היחידות שקיבלו אי פעם אות זה. בנוסף לאות זה, קיבלה גלמן בזמן המלחמה גם את עיטור לנין, שני עיטורי הדגל האדום, עיטור המלחמה הפטריוטית הגדולה ו-2 עיטורי הכוכב האדום.
לאחר תום המלחמה, חזרה פולינה למוסקבה והמשיכה בלימודי ההיסטוריה באוניברסיטה שבעיר. היא עבדה כמתרגמת, ובנוסף, חזרה לשירות הצבאי ושירתה בו עד שנת 1957, כשהגיעה לדרגת רס"ן. כשהזדקנה, חזרה גלמן לרוסיה ונפטרה במוסקבה ב 29.11.2005.
