דניס בורק יא 1
חיים בורק
סבא שלי מצד אבא
19.9.1932 כיום הוא בן 85
נולד בטרוכנבורד, פולין
עיסוקו היה ייצור עורות במפעל המשפחתי
סבא שלי התגורר עם משפחתו בטרוכנבורד.
סבא של סבא שלי היה רב העיירה. האבא היה יצרן עורות והם היו מהמשפחות העשירות בעיר .
במהלך המלחמה: כשנכנסו הגרמנים וביקשו להוציא את האנשים מבתיהם התחבאה משפחתו של סבא באסם, במחבוא מכוסה קש, שהכינו מבעוד מועד.
הגרמנים הוציאו את כולם ורק את משפחת בורק לא מצאו.
אמרו להם תושבי הכפר : "כנראה, הם ברחו עם הסוסים שלהם . אלה משפחה עשירה".
הגרמנים הגיעו לבדוק את הבית והם ראו שהסוסים והפרות במקום.
הם הניחו שהמשפחה ברחה עם הכסף והצילה את עצמה, אך הציבו שומר כדי שישמור אם לפתע תחזור המשפחה לביתה . השומר, שהיה במקום, השתעמם והתעייף והחליט לנמנם קצת על הקש באסם. הוא סידר את הקש עם ידיו, כדי שיהיה לו נוח, דחף את היד פנימה למשוך לעצמו קצת קש, ונגע באחד האנשים המסתתרים.
האיש במסתור הוציא מטבע זהב מכיסו והניח ביד השומר וסגר אותה, כדי שהשומר ידע שמישהו מתחבא שם, אך לא יגלה זאת לאיש .
כשהכוחות עזבו עם לילה הם ברחו ליערות הסמוכים וחברו לפרטיזנים במקום . הם חפרו תעלות באדמה על מנת שלא יגלו אותם . בשעות היום הלכו עם הילדים לכפרים סביב לבקש אוכל, תוך כדי סיכון, כי ייתפסו.
את הבורות שחפרו הם כיסו בעצים. הגרמנים נהגו לשלוח פטרולים ולערוך סיורי אוויר לגלות יהודים מסתתרים.
הפרטיזנים נלחמו בהם בגבורה וגרמו להם לנזק כבד.
באחד הימים כשהגרמנים שלחו סיור רגלי אל תוך היער במטרה לתפוס פרטיזנים הגיעו לוחמי הסיור קרוב ממש למחנה .האנשים שהיו שם נכנסו בזריזות למחסה מתחת לאדמה ובמחסה הקטן הצטופפו אנשים רבים .הילדים נבהלו מפני שלא היה אוויר .
יהודית, אחות של סבא, נכנסה ללחץ והחלה לבכות. האנשים רצו לחנוק אותה כדי שהיא לא תבכה ותגלה לגרמנים את מיקומם . בדרך נס היא הפסיקה לבכות ונרגעה והגרמנים המשיכו בדרכם מבלי לגלות אותם.
הוחלט להרחיק את הילדים מהמחנות כדי שלא יסכנו את כולם.
בהמשך מצאו דרך להעביר אותם לארץ ישראל.
סבתא עם שלושה תינוקות עלתה לאניית מעפילים, אך זו לא הורשתה לעגון בארץ ישראל והמעפילים נשלחו לקפריסין.
עם ההגעה לארץ נלקחו הילדים למושב כפר חסידים.
סבא שלי נשאר בכפר חסידים ללמוד תורה וכשסיים את לימודיו עבד בתעשייה הצבאית עד הפנסיה.
