דף לכבוד / לזכר
עצמון נולד בשנת 1929 בבילגוריי, עיר קטנה בפולין בשם שמואל וירצר. למד עברית בבית הספר היהודי יבנה. שרד את השואה תוך רעב וטלטולים בבריחה מהגרמנים בברית המועצות. לאחר נדודים באירופה ופעילות בפלי"ם, עלה לישראל בשנת 1948 ולחם במלחמת העצמאות כאיש גח"ל, בין היתר בקרבות לטרון.
עצמון הצטרף לסטודיו תיאטרון "האהל". למד בלהקה השייקספירית המלכותית באנגליה בעזרת מלגה מטעם אונסק"ו. בין השנים 1968-1959 ייסד וניהל יחד עם השחקנית פנינה גרי את תיאטרון זווית כתיאטרון אוונגרד ישראלי. ב-1968 שיחק בתיאטרון זה בהצגה "פרח הקקטוס". בשנים 1968-1993שיחק בתיאטרון "הבימה".
ב-1969 ייסד את הסדנה למחזה המקורי שעודדה מחזאים צעירים, בהם יוסף מונדי ושולמית לפיד.
שמואל עצמון הוא אחד ממשמרי התרבות היידית בישראל. לדבריו, בהעלותו ארצה הוא שאף לזנוח את התרבות ה"גלותית" ממנה הגיע, אך בעקבות פגישה עם שמעון דז'יגן שהפציר בו לא להתנתק ממקורותיו כיוון שבישראל מנסים לדכא ולהשכיח את התרבות הזו, החליט לשמר את שפת היידישותרבותה. בשנות השישים והשבעים הופיע ביחד עם שמואל סגל ושמואל רודנסקי בהרכב בשם "שלושת השמוליקים", שהעלה מופעים הומוריסטיים ביידיש. ב-1987 הקים את תיאטרון יידישפיל בתל אביב. עצמון רואה בתיאטרון זה את מפעלו הגדול, כמוסד המשמר את השפה ואת התרבות היידית. לתיאטרון יש להקה קבועה של שחקנים המעלים הצגות ביידיש בישראל וברחבי העולם היהודי. חלק מהצגות התיאטרון הוא גם מביים בעצמו. על מנת להעביר את המורשת התרבותית גם לדור הצעיר, יזם עצמון סטודיו ללימוד תרבות היידיש. בין שחקני התיאטרון נמנית גם בתו, ענת עצמון. כיום מכהן עצמון כיו"ר הכבוד של התיאטרון.
בשנת 1996 יזם עצמון את "תיאטרון החסד" המגיע לבתי אבות ומוסדות סיעודיים בכל הארץ.
עצמון זכה למספר פרסי הוקרה על מפעל חייו בתיאטרון. בשנת 2003 זכה בפרס התיאטרון הישראלי על מפעל חיים, בשנת 2011 זכה באות מופת על תרומה לשימור שפת היידיש מטעם הארגון ההתנדבותי ליונס ישראל[1], ובנובמבר 2012 העניק לו איגוד אמני ישראל אות הוקרה על תרומתו לתרבות הישראלית לאורך השנים