סבא רבא – משה רייזין (מישה בפולנית)
נולד ב 1914 בפולין ונפטר ב 1984 בישראל.
הוא נולד בעיר פינסק בפולין להוריו אלטר ודבורה ריזין, משפחה אשכנזית דתית מאוד. לאחר המלחמה העיר הפכה לחלק מרוסיה, היום היא תחת בלרוס.
משה היה הילד הבכור במשפחה מבן שישה ילדים, חמישה בנים ובת אחת שמה היה דבורה, לימים דודה שלי (הנכדה שלו) תקבל שם שני על שמה.
בתקופה שקדמה לפרוץ מלחמת עולם שניה משה היה בן 25 נשוי עם ילד, הוא עסק במסחר בעיקר במוצרים הקשורים לתחבורה. הוא חי בבית קרוב לבית הוריו ופירנס גם את משפחתו הרחבה.
עם פרוץ המלחמה הגרמנים והרוסים חילקו את פולין . בתחילה הצבא הפולני גייס לוחמים פולנים אך משהחריף המצב גם יהודים גוייסו וסבא רבא גוייס כלוחם. הוא עזב את משפחתו ונשלח לסיביר ביחד עם הצבא הפולני ששיתף פעולה עם הצבא הרוסי.
סבא נלחם לצד הרוסים ובשל הקור העז הוא יחזור עם אצבעות קפוצות מעט שימנעו ממנו ליישר את כפות היידים, לימים הוא מספר לאמא שלי , הנכדה שלו, שהוא היה במשך שעות מסתתר ומחכה לגרמנים במארבים , המתנה ממושכת זו בטמפרטורה של מתחת ל 20 מעלות השאירה אותו קפוא עם יידים קפוצות על הרובה. כשהוא התנדב הוא לא שיער שהמלחמה תמשך כמה שנים טובות.
סבא רבא נלחם שם לאורך כל המלחמה, בתחילה הוא מקבל כמה מכתבים מהמשפחה, אבל אחר כך ניתק הקשר והוא לא שומע מאף אחד מקורביו דבר. הפרידה מהמשפחה כשיצא למלחמה תהיה הפעם האחרונה בה הוא יראה, יחבק או יפגוש אותם לעולם.
זו היתה הפעם האחרונה בה ראה את משפחתו. לאחר המלחמה הוא חוזר לעירו ושומע משכנים פולנים ,כי הגרמנים אספו את בני משפחתו ביחד עם יהודים רבים בחלקת יער ושם ירו למוות בכולם. הוא הולך לאותה חלק קבר אחים לראות את המקום ולאחר מכן יעזוב את העיר ולא יחזור אליה יותר.
סבא רבא ביחד עם עוד חברים לוחמים יהודים ייסעו לאחת הערים שריכוז היהודים בה היה גבוה וואובצ'ק השוכנת על גבול גרמניה. לאחר המלחמה הגרמנים שבעיר יסולקו לגרמניה.
סבא רבא יגלה כי אחיו החליט לעלות לישראל, הוא עצר במחנה פליטים בקפריסין שלח מכתב אחרון למשפחה לפני הרצחם ומאז לא שמעו ממנו עוד. לא ברור היכן הוא ? המידע שהוא מקבל הוא שאחיו נורה כשירד מהספינת מעפילים מול חופי ישראל בידי הבריטים.
משה מקים בוואובצ'ק יחד עם חברו הטוב, עסק למסחר יינות , הוא מתחתן עם זמירה ונולדים להם שני ילדים: אילנה סבתא שלי ויעקב אחיה.
סבא מתנתק מהיהדות , ממשפחה דתית אדוקה הוא הופך לחילוני לא מאמין, המשפט שהוא חוזר עליו לאורך השנים הוא : " אם יש אלוהים אז איפה הוא היה שרצחו את הילד והמשפחה שלי"
כשסבא שומע כי הפולנים עומדים לסגור את שערי היציאה מהמדינה הוא מחליט ב 1965 לעלות לישראל, עליה מאוד מאוחרת, עולה עם אשתו ושני ילדיו. הוא חי בישראל כל שנותיו עד אחרית ימיו ונפטר בגיל 70 לא ממחלה או זקנה אלא מניתוח קטן שלא צלח.
את סבא רבא שלי לא זכיתי להכיר אבל כן זכיתי להכיר את אשתו, סבתא רבא שלי אשר תחיה עוד 20 שנה אחריו ותספר לאימי ואחותה את כל אשר קרה.
סבתא רבא שלי זמירה נפטרה בשנה שעברה ואני זכיתי להיות הנינה שלה.
מעולם לא ראיתי אשה שלמרות כל הסבל שעברה וכל הטלטלות מעולם לא הפסיקה לחייך ולשמוח עד רגעיה האחרונים.
יהא זכרם ברוך!
