ד״ר שמואל כוכבי-שטרן ניצב במוקד המנהיגות הציונית האינטלקטואלית של התאגדות הציונים הרדיקלים, שהתסיסה את הזירה הציונית ברומניה בין שתי מלחמות העולם, והציב מופת של מנהיגות והתנדבות לעליה ארצה.
יליד 1897 מצ'רנאוודה בדוברוג'ה, כבן למשפחה יהודית אמידה, למד בבית הספר היהודי בגאלאץ. התנדב בגיל 16 לקורס קצינים של הצבא הרומני במסגרתו לחם במלחמת העולם הראשונה. עם סיומה למד בפקולטה למשפטים בבוקרשט, קיבל תואר ד״ר למשפטים, אך במקום לעסוק בפרקטיקה פרטית, החליט לנהל בית-ספר יהודי בעיר.
בשנת 1924 חזר לבוקרשט וייסד עם אגודת הסטודנטים הציונים ״חשמוניאה״ את ההתאגדות הציונית ״תחייתנו״, וערך את בטאון ההתאגדות שנשא אותו שם. ב-1927 שימש כציר בקונגרס הציוני בסיעה הציונית הרדיקלית, וב-1931 עמד בראש מהפך מנהיגותי בהסתדרות הציונית ברומניה ונבחר ליו״ר שלה.
בתחושה שמיצה עצמו בפוליטיקה הציונית הגלותית ושהגיעה השעה להגשמה עצמית, עלה ארצה בשנת 1933, עם רעייתו אגאתה, לבית המשפחה הציונית הוותיקה אבלס. ואף כי לא היה פעיל בתנועת נוער ציונית נקלט בקבוצת השרון (כיום יפעת) ועבד כפועל חקלאי. ב-1938 חזר לפעילות כיו״ר התאחדות עולי רומניה. בשנת 1942, בגיל 45, התנדב ליחידות הארצישראליות בצבא הבריטי וסייע בגיוס צעירים נוספים.
סופר עליו: ״זכורני. הייתי בשנים 1941-43 חניך עלית-הנוער במחזור ראשון של המוסד החינוכי חקלאי במגדיאל. באחד מימי הסתיו 1942 נכנכסה דרך שער בית-הספר קבוצה של חיילי ״באפס״ ובראשם צעדו שני חיילים קשישים, בעלי בלורית שיבה: יוסף בנקובר, חבר קיבוץ רמת-הכובש, דמות מרכזית בתנועת ההתגייסות ההתנדבותית לצבא הבריטי, ועימו ד״ר שמואל כוכבי שטרן, שעיברת את שמו עם עלייתו לארץ. הם באו לעודד את תלמידי המוסד החינוכי להתגייס, אף כי ראש עלית-הנוער, הנרייטה סאלד, התנגדה לצעד זה. מכאן הם פנו לבתי-הקפה במושבה רמתיים הסמוכה, שם התעמתו עם צעירים משתמטים.״
עם שיחרורו מן הצבא הבריטי, ב-1945, עמד בראש קבוצת חיילים משוחררים והקים בתי-נופש בירושלים ובטבריה. הספיק עוד להיות מראשי שביתת הרעב, ב-1954, של עולי רומניה למען אסירי-ציון. כעבור חצי שנה רובם שוחררו ועלו ארצה.
בסוף ימיו עסק בכתיבה פובליציסטית ובשנת 1972 נפטר, בגיל 75.
