דף לכבוד / לזכר
הקירבה : סבתי (אמו של אבי)
תאריך לידה: 13.1934
תאריך פטירה: נר שמיני של חנוכה, 1989 ( בהיותה בת 54)
מקום הלידה: בעיירה בנדר, בסרביה (הוריה הגיעו מגליציה, פולין)
עיסוק/מקצוע:
- סבי וסבתי יצאו לשתי שליחויות מעבר ל"מסך הברזל" מטעם המוסד לעלייה ב' (העלאת יהודי בריה"מ ופולין ארצה בסתר, לאחר קום המדינה). הם היו הדיפלומטים הישראלים ששירתו את התקופה הארוכה ביותר בזמנו ברוסיה, עד לניתוק היחסים עם הגוש הקומוניסטי ב -1967.
- לאחר חזרתם ארצה, במשך קרוב לעשרים שנה, ניהלה סבתי חברה לשירותי חשמל ותקשורת בירושלים. היא הייתה ידועה כאשת חברה, כשחקנית ברידג' מחוננת וכפעילה בארגונים ציבוריים שונים.
מקום המגורים בתקופת המלחמה: משפחת אפרתי (סבתי, הוריה ועוד 3 ילדים מהעיירה שלהם שהצטרפו אליהם למסע) ברחו לכיוון סיביר בתחילת המלחמה. הם הגיעו עד מחצ'קלה, על גבול הים השחור, ומשם ברחו לטשקנט לאחר כמה תחנות ביניים. בסוף המלחמה הם חזרו לכיוון ורשה. אביה של סבתא דבורה, הרב שמעון אפרתי, פגש כשחזרו לפולין את הרב הרצוג, שמינה אותו מטעם הג'וינט לתפקיד אב בית הדין של ורשה ההרוסה אחרי המלחמה. לאחר חודשיים- שלושה נשלחה דבורה, בת ה- 12, לקרובי - משפחה שגרו בפרברי לונדון עקב המצב הקשה בורשה וסכנת פליטי המלחמה.
סיפורה של הדמות לפני המלחמה: דבורה נולדה כבת בכורה לאביה- הרב שמעון-יהודה אפרתי ולאמה- הרבנית מרים-רבקה אפרתי והינה דור תשיעי לבעל שם -טוב, מייסד החסידות. אביה כיהן כאב בית הדין של מקום מגוריהם- בנדר, כשרוב המשפחה המורחבת כבר עלו ארצה לפני המלחמה כציונים.
סיפורה של הדמות במהלך המלחמה: עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נדדה המשפחה מזרחה לכיוון סיביר, יחד עם עוד 3 ילדים מהעיירה, שלקחו איתם למסלול הבריחה. המסורת המשפחתית שלנו מספרת כי דבורה ואימה הרבנית חלו בשחפת במהלך הדרך המפרכת. למזלן, הם פגשו בדרך את משפחת פוצר- יהודים מהעיירה שלהם שברחו לאזור זה מוקדם יותר והספיקו כבר להתמקם בבקתה מחוממת בקור הסיבירי. הם הצילו את אשת הרב אפרתי ובתו ונתנו מחסה לזוג אפרתי ולארבעת הילדים.
לאחר המלחמה נשלחה דבורה ללונדון למשפחת מרגוליס, שהיו בזמנו עניים מאד והפכו אח"כ לסוחרים עשירים. לאחר המלחמה התאחדה המשפחה ועלתה ארצה ב- 1947, לפני הקמת המדינה.
אחרי המלחמה:
משפחת אפרתי התיישבה בירושלים ונולדו להם עוד שני ילדים- חנה ויוסי.
סבא רבא שלי, הרב שמעון אפרתי, שימש כמשגיח הכשרות הארצי וכתב שני ספרים של זיכרונות ודברי תורה בעקבות המלחמה.
עם השנים, סבתי דבורה חזרה בשאלה והפכה להיות בת הרב הראשונה שהתגייסה לצה"ל בארץ.
חנה אחותה המשיכה במסורת הדת של הוריה והאח הצעיר הפך להיות חרדי ורב חשוב בקהילה החרדית בירושלים- הרב יוסף יקותיאל אפרתי. שלושת האחים שמרו על יחסים קרובים גם לאחר שהפכו שונים כל כך באורח חייהם.
מאוחר יותר התחתנה דבורה עם סבי, אברהם אגמון. נולדו להם שני בנים- צביקה ואבי- גילי. הם גרו בירושלים ומאז שאבי התגייס לצבא - בתל אביב.
סבתי נפטרה בגיל 54, לאחר מאבק של שנה וחצי במחלת הסרטן.
מצורפת כתבה ממוסף מעריב שהתפרסמה אחרי מותה.