מרסל משה ינקו נולד במאי 1895 בבוקרשט, רומניה בשם מרצ'ל הרמן ינקו. הוא היה צייר, תאורטיקן אמנות, ארכיטקט ואדריכל ישראלי ורומני, ממייסדי זרם ה"דאדא" באמנות, ממנהיגי הקונסטרוקטיביזם במזרח אירופה. כבר ב-1910 הוא והמשוררים טריסטן צארה ויון וינאה התחילו לכתוב טור שבועי במגזין האמנות הרומנית "Simbolul" . את עבודותיו הראשונות הקדיש לזרם ארט נובו אבל אחר כך מצא את דרכו לזרמי הפוטוריזם והאקספרסיוניזם, לפני שהתחיל להקדיש את כל מפעל חייו באמנות לזרם דאדאיזם. לימים קיבלו ינקו ויון וינה, את משרת העריכה בעיתון "Contimporanul", המגזין המוביל של תנועת האוונגרד הרומנית. בזמן שכתב בעיתון הרומני חזה לראשונה את חזונו לתיכון אורבני. הוא היה חבר בתנועת "אופקים חדשים" ומייסד כפר האמנים עין הוד.
ינקו היה הבן הבכור מבין ילדיהם של הסוחר המבוסס הרמן צבי ינקו ושל רחל לבית יוסטר. בילדותו למד בנוסף ללימודיו בבית הספר נגינת פסנתר וקיבל שיעורים לציור מהצייר והקריקטוריסט הידוע יוסיף איסר. כבר בתקופת לימודיו בבית הספר התיכון "גיאורגה לאזר", בשנת 1912, הפיק ינקו, יחד עם טריסטן צארה ויון ויניה (Ion Vinea), פולדי שאפייה וז'אק קוסטין, כתב עת נונקונפורמיסטי. ינקו הגיע לציריך בשנת 1915, כדי ללמוד אדריכלות במכון הפוליטכני. הוא השתתף במפגשים האמנותיים של קברט וולטר, שם הכיר את הנס ארפ ופגש שוב את טריסטן צארה והיה ממקימי קבוצת "אמנים רדיקליים" בה היו שותפים גם טריסטאן צארה, הוגו באל, ארפ, אלברטו ג'אקומטי ועוד. מהקבוצה הזאת צמחה תנועת הדאדא. התנועה הייתה אוונגרדית ומעוררת סערה, והובילה את האמנות, הספרות והשירה לסדרה של חידושים.
בשנת 1921 עבר ינקו לפריז ונפרד מתנועת ה"דאדא". בשנת 1922 חזר לרומניה והיה ממקדמי אמנות האוונגרד. הוא לקח חלק בחוג שהנהיג המשורר יון וינאה, שהפיק את כתב העת "קונטימפורנול" Contimporanul בין השנים 1924 - 1936. ינקו השתתף בתערוכות שארגנה הפסלת מיליצה פטרשקו (Miliţa Petraşcu).
יצירותיו המוקדמות עוסקות ביחסים שבין צורה וצבע. סגנונו באותה תקופה כלל גם טכניקות של קולאז' ואסמבלאז' ושימוש בחומרים כגון בדי יוטה, צבעים, חבלים ועוד. עם עלייתו לארץ ישראל בשנת 1941 הושפע מהנופים והמראות והחל לצייר בסגנון פיגורטיבי יותר נושאים הקשורים לארץ ישראל ולמדינת ישראל המתפתחת כגון "נוקטורן (מות החייל)", צופרים ועוד, בסגנון השואב מן הקוביזם והאקספרסיוניזם. בנוסף עבד בעיריית תל אביב ולאחר מכן במשרד ראש הממשלה והיה אחראי במידה רבה לאיתור מקומות להקמת פארקים לאומיים. היה ממייסדי כפר האמנים בעין הוד. בשנת 1948 השתתף בביאנלה של ונציה. הוא ארגן את קבוצת "אופקים חדשים" ואת קבוצת היצירה האמנותית של עין הוד.
ינקו גם יצר תבליטים ובנה בשנת 1929 את "בית יוסטר" בבוקרשט.
מרסל ינקו קיים תערוכות אישיות של יצירותיו בבוקרשט, ניו-יורק, מילאנו, פריז בתל-אביב , בעין-הוד וכן תערוכות נוספות. הוא גם אייר ספרים רבים.
בשנות חייו האחרונות הוקם בעין הוד מוזיאון ינקו דאדא המוקדש ליצירותיו ולסגנון הדאדאיסטי. בשנת 2009 נוסף למוזיאון נדבך נוסף, הסטודיו של מרסל ינקו.
ינקו הוא חתן פרס ישראל לציור לשנת 1967. הוא גם קיבל את פרס דיזנגוף מטעם עיריית תל אביב.
הוא נפטר בעין הוד ב-21 באפריל 1984.
בתל אביב, למרגלות גבעת-הפרחים בשכונת נאות אפקה ב', קיים רחוב על שמו
