דף לכבוד / לזכר
קרולה פביאן נולדה בבוטשאן רומניה בשנת 1935, לישעיהו ורוזיקה וולף (ספונארו), כבת הבכורה במשפחה ולה אחות צעירה בשם אדי. היא עברה עם משפחתה את מלחמת העולם השנייה בבוטושאן, ולאחריה הם חוו את עליית הקומוניסטים לשלטון. היא זוכרת רדיפות חיפושים בבתים , שכנה גויה שהציעה להחביא את אביה בעל בית החרושת לסבון בבוטשאן, כדי שלא יתפסו אותו השלטונות . הפחדים מתקופת המלחמה, קול האזעקות והמעצרים זכורים לה היטב עד היום. בתקופת עליית הקומוניזם הלאימו למשפחתה את את בית החרושת לסבון ורדפו את אביה בשל היותו בעל נכס. היא זוכרת שיום אחד הביא אביה הביא פרה לחצר ביתם ואימא חלבה אותה והכינה גבינות כשי כדי שהקומוניסטים יראו שהם לא קפיטליסטים.
כשקמה מדינת ישראל אביה שהיה ציוני אמר "אני לא נשאר כאו יותר" והוריה החליטו לעלות לישראל והמתינו לאישור יציאה מרומניה, ממנה יצאו עם 40 קג רכוש ולא יותר. היא ומשפחתה הגיעו לארץ עם האנייה "טרנסילבניה" בה היה צפוף מאוד. עם הגעתם לארץ הגיעו ל"שער העלייה" ביולי 1950.
כשירדנו מהאנייה ריססו אותם בדידיטי, והם חשבו לעצמם שזו מדינה מתורבתת לכן עושים להם חיטוי לאחר מסעם לארץ.
במעברה חייתה המשפחה יחד עם 2 משפחות נוספות באוהל אחד. שהגיעו לרישום שיבשו את שמותיהם, ובכל פעם רשמו את שמותיהם בצורה אחרת, רשמו אותם בשם ספונרו שפירושו ברומנית "מכין סבון". זכורים לה התורים ארוכים שהשתררו בחלוקת תה ואוכל שקיבלו במסטינג בריטי.
ב"שער עלייה" שהתה עם משפחתה מספר חודשים, אחר כך עברו למעברה ב"עתלית". היא זוכרת איך בחורף הגשם דלף לאוהלים שהיו פתוחים וללא גג, תמיד היה רטוב ומלא שלוליות באוהל. הפרנסה במעברה הייתה מוגבלת: קטיף תפוזים או סלילת כבישים, אביה רצה להתפרנס מעשיית סבון שזו הייתה מומחיותו. הוא הגיע לבית חרושת "שמן" וקיבל שם תפקיד כפועל ניקיון.
השיטפון בעתלית הרטיב את כל האוהל ואת הבגדים שהיו להם. במעברה בעתלית שהו כחצי שנה, לא היו להם הרבה קרובים בארץ חוץ מבן דוד של אימא ביפו , הוא סיפר להורים שיש יותר עבודה במרכז הארץ מאשר בעתלית. המשפחה עברה למעברת "גלילות". אביה חיפש עבודה באזור אבל לא הצליח למצוא, בבוטשן אבא היה עסקן קהילתי והיו לו מכרים רבים שהציעו לו להמשיך לחפש עבודה שמתאימה לו ולא לקבל עבודות דחק. מישהו ממכריו הציע לו להגיע לצפת ולבנות שם מפעל לסבון, עם קבוצת אנשים הוא הקים בעיר זו קואופרטיב ומפעל הסבון הוקם קרולה ומשפחתה עברו להתגורר במעברת "הר כנען", מעברה של קרוואנים זה היה כבר ארמון בעיניה לעומת מעברת האוהלים הקודמת.
מהקרוואנים הגיעה המשפחה לשיכון, הם גרו 4 משפחות בשיכון, כל משפחה קיבלה יחידה של חדר עם שירותים ומטבח. הם היו מרוצים אבל הקואופרטיב לא הניב ולא התפתח בתנאים הקשים של צפת דאז.
בבית הספר היא לא ידעה את השפה. ביום שישי הגיעו מתנדבים מחיפה שלימדו אותה ואת חבריה שירים.זכור לה שבבית ספר התיכון כשביקשה ספר מילדה מקומית , היא אמרה לה: אני לא נותנת לך ספר כי את ילדת מעברה. אימא של קרולה רצתה שתהיה רוקחת. אך הלימודים בבית הספר בתנאים הללו היו קשים , וקרולה עברה לתל-אביב בעזרת בן דוד של אמא. שם היה לה מורה פרטי שלימד אותה עברית. בקריה בתל אביב היו קורסים של ילדי הפקידים של הממשלה הצעירה של ישראל, קרולה למדה שם 3 חודשים פקידות. בתום הלימודים התקבלה לעבוד במשרד הביטחון, לאחר תקופת חניכה. היא הייתה כבר בת 17 ועבדה עם ילדי העובדים של משרד הביטחון . היא גויסה לצה"ל עם המלצה ממשרד הביטחון, ושרתה בצפון הארץ בחיל מודיעין ולאחר מכן עברה לרמלה. קרולה נבחרה לחיילת מצטיינת ביום העצמאות, בבית נשיא המדינה יצחק בן צבי. כבוד גדול הביאה למשפחתה. לאחר שירותה הצבאי חזרה לעבוד במשרד הביטחון, ובאותן שנים הכירה את בעל, עולה מבוקרשט שברומניה. הם התחתנו והתגוררו ביד אליהו סמוך לשכונת התקווה ולאחר מכן ברמת גן. 1962 נולדה בתה הבכורה וב-1965 נולד בנה. קרולה עבדה שנים רבות בתעשייה הישראלית. יש לה 2 נכדות, 2 נכדים ונין.