שם מלא של הדמות המונצחת: מרסל גולדמן
תאריך לידה: נובמבר ,1926
מקום הלידה: קרקוב, פולין
מקצוע: בנקאי
מקום המגורים במהלך המלחמה: בתחילת המלחמה נלקחה הדירה של המשפחה של מרסל על ידי הגרמנים כולל כל הפריטים שהיו בבית חוץ מפריטים אישיים. למרסל הייתה משפחה בכפר במרחק של כ-10 ק״מ מקרקוב לכן דודו בא לאסוף אותם על סוס לביתם בכפר, הם העמיסו את החפצים האישיים על עגלה שהייתה רתומה לסוס והוא לקח אותם לכפר. בכפר הזה הם גרו פחות משנה. לאחר מכן מגיעה פקודה על פיה כל אלו שהם לא תושבי המקום צריכים להתקרב ולהגיע לפרברי קרקוב בגלל תוכנית הגרמנים להקים כבר גטו בקרקוב. גם בפרברים חיו זמן קצר עד שבאביב, 1941 חוייבה המשפחה של מרסל לעבור לתוך גטו קרקוב. מהגטו בספטמבר1942 ברחו לעיר אחרת בשם רדום שנמצאת כ-200 ק״מ צפונה לכיוון ורשה. שם חיו בשנים 1942-1947
סיפורה של הדמות לפני המלחמה: לפני המלחמה מרסל עוד היה ילד, היה אמור לחגוג בר מצווה בנובמבר 1939, אז לא הייתה לו בר מצווה, הוא היה תלמיד בבית ספר. משפחתו הייתה משפחת סוחרים, הם היו בעלי חנות ממעמד בינוני, הוריו עבדו בחנות. אמו של מרסל באה מהכפר ממשפחה העוסקת באדמה, אביו בא מאזור בפולין בו היהודים דיברו גרמנית ואביו דיבר גרמנית ופולנית רהוטה. אביו ואימו של מרסל הכירו בתור למרפאת שיניים. משפחתו
הגרעינית הייתה מורכבת מאבא, אמא, מרסל ואחותו
סיפורה של הדמות במהלך המלחמה(סיפור ההצלה): כמו שלקחו למשפחתו של מרסל את הבית, כך גם לקחו למשפחתו את החנות, לכן אביו נשאר ללא פרנסה. כשהיו בכפר אביו היה משועמם מחוסר התעסוקה, ובקרקוב היה פולני אשר רצה לפתוח חנות, אך לא היה לו את הניסיון לניהול חנות, ומפה לשם הכיר את אביו של מרסל, שהיה סוחר ואביו של מרסל עזר לו בניהול החנות. אותו גוי, חברו של אביו של מרסל, היה במחתרת הפולנית עוד מתחילת הדרך, והוא אמר לאביו של מרסל שהוא יכול להשיג למשפחה שלו תעודות לידה שכביכול יגידו שמשפחתו של מרסל נוצרית, תעודות אותנטיות מכומר. אותו גוי רשם את משפחתו של מרסל כאילו גרה אצלו והשיג עבורם תעודות לידה אמיתיות כנוצרים, עם שם משפחה שונה, שם המשפחה היה גלאס. אביו של מרסל החביא את המסמכים הללו בבית, ושמר עליהם כתעודת ביטוח חיים של המשפחה. לאביו של מרסל היו שתי אחיות, משפחת האחות הקטנה נמחקה והאחות השנייה התאלמנה ושרדה עם בנה. במשפחת אמו של מרסל, היו חמישה אחים ואחיות, כאשר אחד שרד, כל המשפחות נספו. אחות של אמו של מרסל התחתנה לפני המלחמה, בעלה גויס לצבא הפולני והוא בשלב מסוים נעלם, כנראה נהרג, האישה נותרה לבד עם בת שלה לא היה אישור להישאר בגטו בזמן אחד הטרנספורים(שילוחים למחנות השמדה), לכן אמו של מרסל החביאה את הבת במרתף הפחמים בביתם בגטו , ובכך סיכנה את כל המשפחה והשכנים במוות. אותה ילדה חלתה ולכן אמו של מרסל העלתה אותה הביתה ובלילות אמה(דודתו של מרסל) הייתה יוצאת ובאה לדירה לבקר אותה. באחת הפעמים, יצאה דודתו של מרסל להביא לילדה שלה חלב, היא יצאה ולא חזרה, כנראה נהרגה על ידי שוטר גרמני שירה בה, ומכאן נשארה ילדה בת ארבע וחצי, יתומה מלאה, אצל משפחתו של מרסל, ולבסוף המשפחה שמרה את הילדה. באותו זמן אביו של מרסל רצה לברוח, בגלל שהיו כבר שני גירושים למחנות השמדה, בגלל שהתחיל כבר ההרג ברחובות. באחת הפעמים הצליח אביו של מרסל לצאת מהגטו ולהתקשר לחברו הפולני כדי שישיג לו תעודת לידה נוצרית נוספת בשביל הילדה הקטנה. אביו ואמו של מרסל היו יושבים ימים ולילות כדי ללמד את הילדה את שם המשפחה הכביכול חדש שלה, שאביו ואמא של מרסל הם לא דוד ודודה אלא אמא ואבא.
אביו של מרסל היה מומחה לעורות, הוא למד את זה בבית ספר גרמני מקצועי, לאחר שהמשפחה החליטה שהם רוצים לברוח, אביו של מרסל פירסם מודעה בעיתון שפולני מומחה לעורות, דובר גרמנית רהוטה מחפש עבודה מחוץ לקרקוב והכתובת שהופנו אליה ההצעות הייתה הכתובת של אותו חבר פולני מהחנות .להצעה זו הגיעו הרבה פניות מכיוון שהגברים הגרמנים היו בחזית, והגרמנים חיפשו דוברי גרמנית שיוכלו לתפוס תפקידים בתעשייה. אחת הפניות הייתה מ״בטא״ בעיר רדום, בית חרושת לייצור נעליים, זוהי חברה עולמית. החברה הזמינה את אביו של מרסל להופיע מול דירקטוריון החברה כדי לתת לו תפקיד של מנהל רכש. תוכניתו של אביו של מרסל הייתה שהוא ומרסל ייסעו ברכבת מקרקוב לרדום ושאביו ילך לחברה להציג את עצמו. למחרת בבוקר אימו של מרסל ושתי הילדות יצאו מהגטו לדירה בצד הארי של הגטו שם יחכו ולא יצאו מהבית עד שהאבא יגיע מרדום ויקח אותן. כשמרסל נולד אמו קיבלה מאביו טבעת יהלום, ודרך אותו חבר פולני אביו של מרסל הכיר את מפקד המשטרה הפולנית, המפקד קיבל את אותו יהלום והוא התחייב להביא את מרסל ואביו לתחנת רכבת ולמחרת את אימו ושתי אחיותיו מדירה אותה סידר אביו של מרסל שבה יוכלו לשהות כמה ימים. המפקד בא לביתם שקרוב לשער, הוביל את מרסל ואביו בכרכרה לתחנת הרכבת ומשם נסעו לרדום. למחרת הוציא את האחיות והאמא בדירה ששם חיכו. אביו מתקבל לעבודה כמנהל רכש. חצי שנה המשפחה גרה ברדום בתנאים נוראיים. לאחר מכן הציעו להם חנות מאוד קטנה ושיהפכו אותה לבית. אביו של מרסל לא היה מרוצה ובבית החרושת הבטיחו לו כי יש בניין שבית החרושת בונה בשביל הפקידים הגבוהים של בטא ושצריך לחכות חצי שנה. לאחר חצי שנה שבה גרה המשפחה בחנות, הם קיבלו דירה שרק היה אפשר לחלום עליה באותה תקופה. כאשר חיילים גרמניים היו נכנסים לחדר עבודה של אביו של מרסל הם היו מצדיעים לו, הם היו בטוחים שהם נמצאים בחדרו של דירקטור גרמני. כל התקופה בה חיו מרסל ומשפחתו בפולין הם חיו כנוצרים
סיפור לאחר המלחמה- מרסל לא חשב שהוא יחזור להיות יהודי ושהוא יעלה לארץ. בשנת 1947 משפחתו של מרסל עברו מפולין לצ׳כיה וגרו בפראג באופן חוקי, ולאחר מכן עלו לארץ. מרסל לא רצה לעבור עם משפחתו,הוא היה באותו זמן סטודנט בקרקוב. רק כאשר קיבל אביו התקף לב הסכים להצטרף למשפחה ולהגיע לארץ. המסע שלו לארץ ארך חודשיים במהלכו ישב מרסל בכלא כשבועיים בגבול ולאחר מכן שוחרר ועזבו אותו, לכן היה רשאי לעבור. בקיץ 1949 מגיע מרסל לארץ, שבועיים אחרי שהגיע למחנה עולים בחיפה, הוא פגש את משפחתו, אביו שילם כסף והשיג בית ממנו ברחו ערבים, באותו זמן התחיל מרסל גם לעבוד, בתור מנהל חשבונות מכיוון שלמרסל היו שנתיים באקדמיה למסחר כשהוא היה בקרקוב, הוא עבד בתור מנהל חשבונות בחברת בנייה בחיפה ועבד שם עד שהתגייס. גיוסו נדחה מספר פעמים מכיוון שמרסל היה המפרנס היחיד של חמישה אנשים, אביו היה זקן מדי בשביל לקבל עבודה. מרסל רצה לקבל השכלה ולסיים מה שהתחיל בקרקוב, ובשנה השנייה לשירותו בצבא, הוא שירת בגולני, הוא פנה למפקד הגדוד וביקש ממנו אישור ללמוד כל יום אחרי הצהריים בחיפה ולחזור, והוא אישר לו זאת. האקדמיה בארץ דרשה ממרסל להשלים שנה שנייה ובכך למד שלוש שנים. כשהשתחרר מרסל מהצבא הוא התחתן ובשנה שאשתו ילדה את ביתם הוא קיבל את הדיפלומה של גמר כלכלה. בקריירה הבנקאית טיפס עד למשנה למנכ״ל של הבנק הבינלאומי, בשנים 1981-1987. הוצע לו גם לקבל לניהול את הבנק השוויצרי, חברת בת של הבנק הבינלאומי בציריך. הוא יצא לשלוש שנים וחזר לאחר10 שנים ומשם כבר יצא לפנסיה. כיום מרסל עדיין פעיל, הוא פעיל באגודת ידידות פולין-ישראל, הוא נמצא בפולין לפחות פעם בשנה. מרסל גם מרצה לפני ילדים ומספר את סיפורו. מרסל גם אוהב מאוד לכתוב סיפורים,3 סיפורים שלו הופיעו ב״הארץ״, כולם בנושא של השואה
