דף לכבוד / לזכר
אלכסנדר בוגן היה אמן צייר ניצול שואה ופרטיזן שנולד ב-24 בינואר 1916 בוילנה, ליטא, להורים פיזיקאים. מצד אחד של המשפחה של בוגן היה לו סבא שהיה רב ידוע באזור ואישיות תורנית מפורסמת, והצד השני היה חילוני.
לפי בוגן האווירה בבית ילדותו הייתה מאוד חופשית וכי הוריו היו סוציאליסטים המחוברים לתרבות היידית. בוגן התחיל את לימודי הציור והפיסול באקדמיה לאמנות והמשיך בהשתלמות בבית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות היפות בפריז בהמשך אלכסנדר בוגן גם היה מרצה לאומנות באוניברסיטה העברית.
הוא היה מפקד של גדוד פרטיזנים ביערות נארוץ' ברוסיה הלבנה וחדר לגטו וילנה בתקופה הקשה ביותר, כשרבים מפעילי הציבור עמדו מיואשים מול הכליה הוודאית. במסגרת אירגון הפרטיזנים המאוחד (פ.פ.א.) אירגן קבוצות של נוער יהודי והוליך אותם אל היער, אל הגדוד הפרטיזני "נקמה", שנודע לאחר מכן לתהילה במבצעי הלחימה שלו .
אלכסנדר לא הפסיק לצייר אנשים, מקומות או את האירועים שראה לאחר שכבשו הנאצים את ליטא. אך רק כשהסתנן לגטו הוא התחיל באמת לראות כמה חשובה אומנות בזמן המלחמה, לצייר את המצבים הקשיים שחוו אנשים במהלך התקופה הזאת. צורת החשיבה הזאת על האמנות התגבשה עצלו כשניפגש עם אנשים מהגטו.
מחויבותו לעסוק באמנות התחזקה ממשימתו המוצלחת להבריח חברים בארגון הפרטיזני המאוחד - תנועת מחתרת יהודית שהייתה פעילה בגטו – לפרטיזנים ביערות. הוא חדר לגטו עם עוד שני פרטיזנים, חמוש באקדח ובשני רימוני יד, הגיע למפקדה של אבא קובנר, ראש הארגון הפרטיזני המאוחד, ומסר לו מכתב מפיודור גרגורייביץ' מרקוב, מפקד אוגדת הפרטיזנים ביער נרוץ' שבבלרוס
בוגן פיקד על יחידה של שלושים איש, והיא הייתה יחידת הפרטיזנים היחידה ששירתו בה יהודים בלבד – "פלוגת נקמה". היחידה הצליחה רבות והייתה אחראית למבצעים כמו מיקוש מסילות רכבת וחבלה ברכבות, חבלה במחסני נשק גרמניים ובמשלוחי מנות מזון לחזית, חדירה לגרעינים גרמניים והפצת מידע על ההשמדה ההמונית ועל ההתנגדות האקטיבית בגטאות הסמוכים, בכפרים ובערים
בוגן היה פעיל מאוד גם בשימור מורשת הפרטיזנים בישראל. הוא השתתף בפרויקטים שונים לתיעוד סיפורי הלוחמים ולפני כשנתיים הקים את האנדרטה להנצחת הפרטיזנים שבלטרון. אוסף הרישומים של בוגן מהיער נרכש על ידי מוזיאון השואה בוושינגטון בארצות הברית