סבי נולד בגרמניה בשנת 1926 , כשהיה בן 7, היטלר עלה לשלטון והחרדה לגורלם של היהודים החלה להתגבר.
בשנת 1938 סבי לא ישכח את היום בו אביו חזר הביתה מבית הכנסת ואמר כי הוא עולה בלהבות. היה זה ליל הבדולח. לאחר כמה דקות , אביו נלקח ע"י הגסטפו למחנה ריכוז, אותו הצליח לשרוד. הוא שירת בצבא הגרמני במלחמת העולם הראשונה וזכה בעיטורי גבורה. זה כנראה הציל את אביו באותו מחנה ריכוז נורא. לאחר שאביו יצא ממחנה הריכוז, נאמר לו לברוח מגרמניה מיד.באותו לילה אביו ברח לבלגיה לפי ההנחיות.
הגיעה שמועה לאמו של סבי כי יש ארגון שדואג לילדים היהודים מגרמניה ומביא אותם למשפחות יהודיות בארצות שונות כמו בלגיה , צרפת והולנד. כמה ימים לאחר בריחת אביו לבלגיה , סבי נשלח יחד עם אחיו ואמו באמצעות הארגון והגיעו למשפחה יהודית בבלגיה בעיירת "לייאז'" . באותה תקופה בבלגיה , הרגישו משפחתו של סבי כי הם יכולים עוד לחיות חיים רגילים – הם הלכו לבית ספר , גרו בבית מכובד , הלכו לבית הכנסת ואפילו סבי קיים טקס בר מצווה.
משפחתו הייתה בטוחה שניצלה הנאצים ומהמלחמה אך כאשר ב1940 צבא גרמניה פלש לבלגיה , צפון צרפת והולנד שוב היו תחת האימה והחרדה הגרמנית .
הדבר הראשון שקרה לאחר הפלישה הוא ששלטון בלגיה אסף את כל הגברים היהודים כמו אביו ושלחו אותם למחנה פליטים בדרום צרפת על גבול ספרד. במחנה הזה היו תנאים איומים , מחלות ורעב בלתי נסבל . לאביו היה מזל לשרוד מחנה אימים נוסף.
מהרגע שסכנת היהודים גברה גם בבלגיה, ניסו הוריו להגיע למקום מפלט אחר. כך הגיעו לגבול הים התיכון בצרפת למחנה פליטים ולאחר זמן מה, הצטרף גם אביו למחנה זה. מהמחנה לא ניתן היה לצאת מאחר שהייתה שם שמירה של המשטר הצרפתי .
סבי הדגיש כי אף אחד לא ידע מה קורה במלחמה, רק הופצו שמועות שקורה משהו נורא ליהודים. אף על פי שהשנה הייתה 1942, שיא מחנות ההשמדה, איש לא ידע דבר.
בתחושה כי קורה משהו איום , הגיעו נציגים של ארגון להצלת יהודים בשם "OSE " והם הודיעו כי ילדים עד גיל 16 יכולים להימסר לארגון בתנאי שההורים חותמים על ויתור משמורת על הילדים. זו הפעם השנייה והאחרונה שסבי נפרד מהוריו. זו הייתה פרידה נוראית מלווה בכאב גדול, מאחר שאנשים פחדו מהלא נודע .
כשסבי ואחיו נפרדו מהוריהם, הארגון שיכן אותם במוסדות ילדים שונים בצרפת עד 1943. באותה שנה סבי חלה והארגון שלח אותו למוסד הבראה במקום מקסים עם מזון. סבי היה מופתע ששלחו אותו להבראה , ילד יהודי , בצרפת שהייתה משתפת פעולה לגרמנים.
בזמן שסבי היה במוסד הבראה , הגיעה תנועה של הברחת ילדים משוויץ שלקחה את אחיו לשוויץ. אחרי כמה חודשים בהבראה חזר לפנימייה בצרפת ואחיו כבר היה בשוויץ.
בתחילת 1944 כמעט שכבר לא נותרו יהודים בצרפת. בפנימייה נשארו עדיין יהודים ולכן החליטו שחובה להבריח את כל הילדים היהודים לשוויץ. כך שלחו גם את סבי. סבי קיבל תעודת זהות צרפתית מזויפת מאותו ארגון להברחת ילדים ונשלח למרכז צרפת לעבוד כטבח בבית מלון בעיירה קטנה.
יום אחד הגיעו קצינים גרמנים למלון והודיעו כי המלון ישמש מעתה לקצינים גרמנים בלבד. באותו יום קיבל סבי משכורת קטנה שהספיקה לו על מנת לברוח. הוא לא ידע כי הקצינים היו עושים לו משהו אם היו מגלים כי הוא יהודי אבל הרגיש בגופו שעליו לברוח לשוויץ ולהתאחד עם אחיו. סבי הגיע לתחנת הרכבת כדי להגיע לגבול שוויץ , לקח לו מספר ימים ולבסוף ירד בתחנת רכבת בגבול שוויץ וצרפת. סבי המתין בתחנה עד שלא הייתה תנועה בכביש וישר טיפס מעל הגדר. ברגע שירד
לקרקע, תפסו אותו חיילים שוויצרים ואמרו " אל תעשה זאת שוב אחרת נמסור אותך לגרמנים". החיילים הובילו את סבי חזרה לנקודת הגבול וחייל אחד נתן לסבי פרנק שוויצרי אחד ואמר לו כי הלילה בחצות הוא תורן במשמרת ולכן כשיעבור שוב את הגבול, הוא "לא ישים לב" ואכן כך היה.
סבי הגיע בחצות למעבר הגבול, טיפס מעל הגדר ואף חייל לא עצר אותו.
באותם ימים , בדרך מצרפת לשוויץ , סבי בן ה-15 לא אכל ולא שתה . שאלתי אותו מאיפה היה לו הכוח להתמודד לבד, בערך בגילי, בארץ זרה לחלוטין ללא אף אחד. הוא ענה לי " אין לתאר כמה כוח יש לאדם עד שאתה באמת צריך אותו " סבי תיאר לי כי באמת אינו יודע כיצד שרד את אותם ימים ולמה החייל היה כל כך מלא רחמים ונתן לו לעבור.
לאחר שעבר את הגבול, צעד עד לתחנת המשטרה ואמר להם כי הוא ילד יהודי שעבר את הגבול והוא מוסר את עצמו אליהם. סבי התגלגל בשוויץ ממקום למקום ובסך הכל קיבל יחס טוב, עד שהגיע בצירוף מקרים, לפנימיית ילדים ממשפחות הולנדיות שהובאו לשוויץ כאשר היפנים כבשו את מושבות ההולנדים במזרח הרחוק. שם סבי עבד כטבח , אחד המורים שם בפנימייה היה יהודי וקירב את סבי למשלחת היהודים בארץ ישראל ובאמצעותם עלו סבי ואחיו לארץ ישראל באמצעות ספינה שאפשרה להם לעשות עליה. העובדה שסבי היה טבח בעברו, סייעה.
לאחר מספר שנים גילה סבי מה עלה בגורלם של הוריו. הם נשלחו למחנה ההשמדה "אושוויץ" ושם נרצחו. שם סבי הכיר את אשתו תרצה . בראש השנה 1945 הגיעו לארץ ישראל ולאחר מכן התיישבו בירושלים. שנה לאחר מכן הקימו בית, התחתנו והביאו לעולם 3 ילדים: יהושוע , דניאלה ויעל. כרגע יש לנו משפחה נהדרת וגדולה, 15 נכדים ו32 נינים.
