מקס ז'אקוב נולד ב-12 ביולי 1876 למשפחה צרפתית יהודית בעיר קווימפר שבצרפת. הוא התחיל ללמוד בבית ספר הקולוניאלי של פאריס אך בשנת 1897 פרש מהבית ספר כדי להגשים חלום ולהתחיל בקריירה אמנותית. מקס עסק בין היתר כמשורר, צייר, סופר ומבקר והיה אחד החברים הראשונים והקרובים של האמן המפורסם פאבלו פיקאסו. הם פגשו זה את זה בקיץ של 1901 ושם מקס לימד את פיקאסו צרפתית. מאוחר יותר הם עברו לגור אחד עם השני והפכו להיות חברים מאוד טובים. מקס הוכר כאחד הדמויות המובילות בתחום השירה ופרוזה. אחת מיצירותיו היתה ה"קוביות קורנית" (Le Cornet à dés ) שכלל אוסף פואטי של 68 סיפורים קצרים. למקס היה גם כישרון באמנות חזותית. למרות שהיה טוב יותר במילים, הוא השיג תערוכות בפאריס ובניו יורק בשל ציוריו.
בשנת 1909 טען מקס שהיה לו חזון של ישו וכתוצאה מכך המר את דתו והפך מיהודי לקתולי. למרות שהמר את דתו, בדם הוא עדיין היה יהודי ולכן עם התחזקות המפלגה הנאצית בגרמניה, עבר מקס עם אשתו לעיר אורליאן שבצפון-מרכז צרפת ושם התחבאו מהנאצים במהלך הכיבוש הגרמני על צרפת. אח של מקס, אחותו וגיסו כבר גורשו לאושוויץ ועם הגעתם למחנה נכנסו לתאי הגזים ונרצחו. ב-24 בפברואר 1944 נעצר מקס על ידי הגסטאפו ונכלא בכלא של אורליאן.
אחרי ששהה זמן מה בכלא, נשלח מקס למחנה הריכוז דראנסי, שנמצא צפונה מהעיר פאריס. מחנה זה הוקם עם הכיבוש הגרמני באוגוסט 1941 כדי לרכז את כל היהודים באזור ולשלוח אותם ישירות אל תאי הגזים באושוויץ. המחנה היה תחת פיקוד של המשטרה הצרפתי עד ה-3 ביולי 1943 כאשר הנאצים לקחו פיקוד כדי להאיץ את תהליך הפתרון הסופי. לאחר שהנאצים לקחו פיקוד המשטרה הצרפתית המשיכו בלאסוף יהודים מרחובות צרפת ולגרש אותם למחנה. המחנה נועד לאכלס 700 איש אך בשיאו אכלס יותר מ7,000 איש. לא רק שתנאי המחייה היו קשים, אלא גם התנהגות השומרים כלפי האסירים במחנה הייתה ברוטאלית מאוד. למשל, אחת העדויות מספרות שכאשר משפחות הגיעו למחנה, הופרדו הילדים מן ההורים כדי לרכז אותם ולשלוח אותם יותר בקלות לאושוויץ. מאז שהוקם ועד המשלחת האחרונה לאושוויץ ב- 31 ביולי 1944 גורשו יותר מ65,000 יהודיים-צרפתיים, יהודיים-פולניים ויהודיים גרמניים (כולל 6,000 ילדים) לאושוויץ ביותר מ60 משלחות. יותר מ3,000 אסירים מתו במחנה טרם נשלחו לאושוויץ כתוצאה מחוסר טיפול רפואי או מתו מרעב. בסביבות ה-1,500 איש נשארו בחיים כאשר כוחות בעלות הברית הגיעו ושחררו את המחנה ב-17 באוגוסט 1944.
כאשר מקס הגיע למחנה הריכוז דראנסי, הוא היה אמור לעלות על המשלחת הבאה לאושוויץ. אך בגלל גילו הזקן ( בן 67) ובגלל התנאים הנוראים במחנה, חלה מקס בדלקת ריאות ומת במחנה ב-5 במרץ 1944.
