סיפורו של אלפרד סרנו
אבא אלפרדו סרנו נולד באיידין שבטורקיה בשנת 1906. הוריו, אלגרה ומשה היו בני דודים, שניהם ממשפחת סרנו. עוד בעריסה הוחלט על נישואיהם אך משהגיעה אלגרה לפרקה לא רצתה את משה. היא רצתה להתחתן עם רב. משה, כרבי עקיבא בשעתו, הלך, אם כן, בגיל לא צעיר, ללמוד רבנות. קבל הסמכה אך בחר שלא לעסוק ברבנות.
לבני הזוג נולדו שני בנים, אבי אלפרדו ואחיו, ארתורו.
בהיותו בן שש, בזמן מלחמת טורקיה –איטליה בשנים 1911-1912, בחרו הוריו בנתינות איטלקית. בגין כך, נאלצו לעזוב את טורקיה ולחזור לאי הולדתם רודוס. אלפרדו, אבי, החל לימודיו בבית ספר "אליאנס" אך המשמעת הנוקשה בבית הספר וסטירה שחטף בפניו, כמקובל בשיטות החינוך של התקופה ההיא, קוממה את אביו. זה הוציא אותו מבית הספר היהודי והכניסו לבית הספר של הכמרים הצרפתיים, ומאוחר יותר בית הספר של הכמרים האיטלקיים. שם לא הכו. אבא סיים את לימודיו התיכוניים בגיל 18, וקבל תעודת הסמכה של רג'וניירה, מנהל חשבונות. הוא נשלח לאוניברסיטת מילאנו ללימודים אקדמיים, ובעקבותיו עברה לעיר משפחת סרנו כולה, ההורים – אלגרה ומשה והבן ארתורו. משה שימש כחזן בעיר מילאנו. תקיעותיו החזקות בשופר זכורות לי עד היום.
שנת 38 היתה שנה קשה. חוקי הגזע נכנסו לתוקפם ואלפרדו, שהרומן שלו עם דיאנה פרח, עוד ניסה לשכנעה להציל את חייה, לנצל את נתינותה הטורקית ולחזור לאיזמיר. דיאנה סירבה. בשלב ההוא התאהבה באלפרדו ובחרה בחיים לצידו. הם נישאו בשנת 1938 ואלפרדו החל לעבוד כגזבר הקהילה היהודית במילאנו.
עם פרוץ המלחמה ברחה המשפחה, אלפרדו ואשתו דיאנה, שתי הבנות הקטנות, מתילדה וויקטוריה והסבתא, אלגרה סרנו, אל מקומות מסתור שונים באיטליה. סבתא אלגרה נפטרה בזמן המלחמה אל שאר בני המשפחה ניצלו.
בתום המלחמה נקרא אלפרדו לשמש כמזכיר הקהילה היהודית במילאנו, תפקיד בו ראה ייעוד. בשנת 1945, כמזכיר הקהילה היה עליו לדאוג לשארית הפליטה שהגיעו מכל רחבי אירופה. אז שמע את גודל הזוועות מפי הניצולים. עד שנת 1969 שימש כמזכיר הקהילה ואז עלה עם אשתו לישראל. הבנות, מתילדה ויקטוריה ומרים עלו לארץ לפניהם והקימו בה משפחות.
עשרים שנים טובות חיו אלפרדו ודיאנה בישראל בעיר בה בחרו לחיות, בבני ברק, עטופים באהבת הבנות, הנכדים והנינים.
בשנת 1990 נפטר אלפרדו זמן מה לפני מלחמת המפרץ, אותה צפה מתוך יכולתו לנתח מצבים. דיאנה נפטרה בשנת 1993.
