משפחת שַמֵש גרה בפולין בעיירה סמיאטיץ'. אבי המשפחה, חיים גרשון, היה נגר והאם עזרה בכלכלת הבית, בהכנת מברשות ומטאטאים מקנים שגדלו בסביבת סמיאטיץ'. נולדו להם ששה ילדים. הבן הגדול, סנדר הירש צבי, היה רב ושוחט, שעלה לארץ ישראל בשנות העשרים וגר במאה שערים בירושלים. בשנת 1929 הוא כתב והפיק משנה מפורשת - מסכת ברכות עם שני ביאורים.
כל המשפחה, למעט האח יעקב, עלו לארץ ישראל בשנת 1931.
יעקב שַמֵש היה תלמיד ישיבה, עסק בתורה, בכריכת ספרים, ובציור שלטים. הוא כתב שירים בעברית, שפה שרכש מקריאה ומלימוד כתבי הקודש.
שיריו, בלשונם המליצית, היו בנושאים שונים: על האדם, על אהבת אישה, על הטבע ועל חלומותיו.
השירים שיעקב שַמֵש חיבר בין השנים תרפ"ה – תרצ"ד (1925 – 1934 ) מאופיינים בהתייחסות לבורא עולם, בעצבות רבה ואין אונים מפני העתיד. השיר "חלומות" מהווה דוגמה לחלום ולנדודים, מחלום פרטי ועד להתפכחות למול המציאות.
חוברת השירים, בכתב ידו המקורי, נשלחה על ידו טרם השואה, הגיעה למשפחתו בדרך לא דרך והיא מוצגת כיום לציבור במוזיאון "היכל שלמה" בירושלים.
הקשר בין יעקב ולמשפחתו נותק עם פתיחת המלחמה.
יעקב ניספה, ככל הנראה, בטרבלינקה בשנת 1942 יחד עם אנשי קהילת סמיאטיץ'. בן 32 היה במותו.
עם יעקב נרצחו גם אשתו. שני ילדיו מתו מרעב.
יהי זכרם ברוך.
