מקסימיליאן-מאיר (מישי) כץ ז"ל
הקרבה: סבא - אבא של אמא שלי .
תאריך ומקום לידה: נולד בעירPetrosani שברומניה ב 4 בינואר 1925.
תאריך ומקום פטירה: נפטר בירושלים במאי 1968 בגיל 43 , הרבה לפני שנולדתי.
עיסוק: רופא שיניים.
מקום מגורים במהלך המלחמה: העיר Petrosani ברומניה.
סיפורו של סבי לפני המלחמה:
סבי היה נער פיקח, שובב וחזק שקיבץ סביבו הרבה חברים יהודים ולא יהודים.
הוא נהג לעשות הרבה מעשה קונדס שאימי וסבתי נהגו לספר לי עליהם.
אביו נפטר מעט לפני המלחמה וסבי חי עם אימו ואחיו.
סיפורו של סבי במהלך המלחמה:
בתקופת השואה, סבי לא נשלח למחנה השמדה אך הוא כן הרגיש את צלו של המשטר הנאצי.
כעת, כשניתנה לי ההזדמנות להנציח גם ניצולים וגם בני משפחה שעברו תקופה קשה זו, מצאתי את הזדמנות לספר עליו ועל הדרך בה שרד את תלאות השואה.
סבתי נוהגת מידי פעם לספר על מעלליו של סבי מישי מתקופת נעוריו ואחד הסיפורים שהכי נגעו לליבי כמובן, הוא מה עבר על סבי בזמן מלחמת העולם השנייה.
בזמן המלחמה, סבי מישי היה נער בן 17 בלבד. בעיר בה גר חיו תושבים רבים ממוצא גרמני שהזדהו מאוד עם היטלר ומידי פעם היו גם ביקורים של קצינים גרמנים באזור.
סבי וחבריו היהודים לא הלכו עם תלאי צהוב.
באחד הימים סבי וחבריו ראו כיצד מספר נערים גרמניים גדולי ממדים, מכים קשות נער יהודי. סבי, אחיו וחבריו התערבו לעזרת הנער היהודי, היכו את הנערים מהמוצא גרמני ואלו ברחו.
הם רק לא שמו לב שלא הרחק מהם היה קצין גרמני שצעק לעברם, הזעיק תגבורת משטרתית ודאג שיתפסו אותם. הם נתפסו ונעצרו והיו מיועדים להישלח למחנה ריכוז או השמדה מחוץ לרומניה.
בהתערבות ראשי הקהילה היהודים במחוז, אשר שילמו לרומנים כשוחד כספים רבים – הם הועברו למחנה עבודה.
סבתי לא ממש זכרה את שם המחנה אבל ידעה לספר שהיה קרוב יחסית לעיר הולדתו של סבי. היא מספרת שסבי הועסק בעיקר בכרייה במחצבות אבן ושאחד מתפקידיו היה לפוצץ את האבנים בהר בעזרת דינמיט ולרוץ מהר למצוא מחסה.
ליהודים שנאספו במחנה הייתה מכסה של קרוניות אותן הם היו צריכים למלא עם אבנים מהחציבה.
העבודה הייתה עבודה פיזית קשה והרבה יהודים מבוגרים לא יכלו לעמוד בה. מי שלא עמד במכסה היה נענש במלקות גופניות קשות.
סבי, שהיה נער צעיר וחסון הצליח למלא את המכסה שלו ועזר ליהודים מבוגרים אחרים למלא את מכסותיהם גם כן, זאת כדי שלא יענשו או יועברו למקום אחר והם בתמורה התחלקו איתו במנת המזון היומית שקבלו, כדי שיהיה לו הכוח להמשיך לעזור להם.
בעקבות דף הנצחה זה החלטתי לחפש ולהתעמק יותר בקורות סבי.
גיליתי שאכן קרוב לעיר הולדתו היה מחנה עבודה בשםTargu Jiu , שתואם מאוד באופיו את שסופר לי על ידי סבתי.
מחנה הריכוז טרגו ז'יו הוקם ברומניה, בסמוך לעיר טרגו ז'יו, בהתאם להוראה של יון אנטונסקו.
(אנטונסקו -היה שליט רומניה, מנהיג עליון, בתקופת מלחמת העולם השנייה. הוא היה בעל ברית חשוב של היטלר, והאחראי לגירושם של יהודי בסרביה ובוקובינה ולטבח אודסה. אנטונסקו כרת ברית עם גרמניה הנאצית מתוך שנאה לבולשביזם הרוסי. מהלכיו של אנטונסקו בחזית המזרח סיבכו אותו גם עם בעלות הברית המערביות. ב-6 בדצמבר 1941 הכריזה בריטניה מלחמה על רומניה ובעקבותיה הלכו קנדה, ניו זילנד, אוסטרליה ודרום אפריקה, וב-4 ביוני 1942 - גם ארצות הברית. רומניה החליפה צד פעם נוספת, והצטרפה לבעלות הברית, רק אחרי נפילת משטרו של אנטונסקו).
מיום 12 בפברואר 1941 פעל מחנה הריכוז טרגו ז'יו במטרה לבודד, להחזיק תחת השגחה ולעביד בפרך אסירים הכלואים על רקע פוליטי. המחנה פעל עד 23 באוגוסט 1944, היום בו הופל משטרו של יון אנטונסקו.
מראשית יוני 1941 נכלאו במחנה זה כמאתיים פליטים יהודים שהגיעו מפולין, סלובקיה והונגריה וחיפשו מקלט ברומניה. בהמשך נכלאו במחנה הריכוז טרגו ז'יו כ-7,000 גברים יהודים.
באוגוסט 1941 הגיעה למחנה ועדה ברשותו של קולונל פטרוצוי, כדי לשחרר את אלה שצו הכליאה שלהם היה שגוי. בסוף השנה, נותרו במחנה כאלף כלואים. בשנת 1942 הובאו כלואים נוספים בהם בחורות צעירות, נשים ומתבגרים. קבוצה של כעשרים צעירים ותלמידים יהודים שנידונו לעשרים עד עשרים וחמש שנות מאסר על הפצת כרוזים נגד המלחמה.
הכלואים חויבו בתשלום עבור שהותם הכפויה במחנה - הקהילה היהודית שילמה 4,000 לאי עבור כל יהודי שהוכנס למחנה, 150 לאי עבור כל ארוחה שקיבלו ו-50 לאי עבור כביסה. הכלואים חויבו למסור את כל הכסף שהביאו איתם למפקד המחנה ולפי עדויות שונות נאספו כעשרים מיליון לאי. מהסכום הזה הוקצו 10% לצלב האדום ו-10% נוספים לתמיכה בעניים, אך מפקד המחנה שמר את הכסף לעצמו.
היהודים הכלואים הוצבו בצריפים שונים, לפי סכום הכסף ששילמו כשוחד - העשירים יותר שהו באזור שנקרא A. תנאי החיים השתנו לפי המצב בחזית המלחמה, כשהצבא הרומני והצבא הגרמני התקדמו בחזית הסובייטית, התנאים הפכו קשים יותר וכשהמצב התהפך הם הוקלו. המזון היה מועט והארוחות בלתי מספקות, חבילות מזון ותרופות שנשלחו אל הכלואים על ידי המשפחות או הקהילה, הוחרמו על ידי מפקד המחנה וסגנו. בטרגו ז'יו הטמפרטורה נמוכה מאוד בחורף (טמפרטורה שנתית ממוצעת 10,2° צלזיוס), אך לכלואים אושר להסיק את תנורי החימום רק שעה עד שעה וחצי בלילה.
הכלואים, ללא שום התחשבות במצבם הבריאותי, הוצאו לעבודה קשה, לסלילת דרכים ומסילות ברזל, לכרייה במחצבות אבן ולפינוי שטחי יער והכשרת הקרקע לחקלאות. מי שלא עמד במשימה שהוטלה עליו נענש ב-25 מלקות על גוף חשוף או שנקשר לעץ ליותר מיממה במזג אויר קר ביותר. המפקדים הטילו אימה על הכלואים והיו מספרים להם שקיבלו הוראות מאנטונסקו להרוג אחד מכל עשרה. מי שרצה לקבל שחרור מיום עבודה, היה צריך לשלם 10,000 לאי או יותר.(1)
סבי מישי במחנה העבודה
אחיו אנדור כץ
מקורות :1– ויקיפדיה "מחנה הריכוז טרגו ז'יו"
2- מחנות עבודה ברומניה בתקופת מלחמת העולם השנייה- מחבר: יעקב גלר.
סבי מישי במחנה העבודה
יהודי – Evrei
סבי שהה במחנה העבודה כמעט 3 שנים.
לקראת סיום המלחמה כאשר היה כבר ידוע כי בעלות הברית קרבים, השמירה התרופפה
והיהודים הכלואים שחששו שמה ירו בהם, פרצו את גדרות המחנה וברחו.
אחרי המלחמה:
סבי ואחיו חזרו הביתה אחרי המלחמה. סבי הוא למד רפואת שיניים בטימישווארה Timisoara ברומניה . והגיע לעיר Lugoj לוגוז' בה גרה סבתי כדי לעשות התמחות.
הוא פגש את סבתי והם התחתנו.
סבי, סבתי, אמא שלי אמא של סבתי, ואחיו וכל משפחתו עלו לארץ בשנת 1965 -לירושלים.
סבי נפטר 3 שנים לאחר מכן, ביום העצמאות של שנת 1968 ולצערי הרב לא זכיתי להכיר אותו
– רק מהסיפורים והתמונות...
