דף לכבוד / לזכר
יטה התגוררה
עם משפחתה בפרוז'אני, עיר קטנה בה כולם הכירו את כולם עם; למדה בגימנסיה עברית ולאחר מכן בגימנסיה פולנית. היא נהגה ללכת ל"שומר
הצעיר" ולבלות עם חברים במעין מועדון, שבו היו הרצאות וריקודים.
במרכז העיר זרם נהר וסבתא וחבריה נהגו לשבת ולהתבונן בו בזרימתו. בבית דיברו יידיש או רוסית- עם האמא ברוסית ועם הסבים יידיש.
יטה הייתה בת 16 כשהמלחמה פרצה. באותם ימים נמצאה בטיול בלודג', והגיעה הביתה רק באוקטובר/נובמבר, מכיוון שהייתה צריכה לעבור את הגבול החדש שקבעו הגרמנים. יטה, דודתה ואנשים שאינה מכירה חצו את הגבול דרך היער בלילה. הגרמנים היו תופסים, בדרך כלל את הגברים המסתננים , מכניסים אותם לחדר ומכים אותם. יטה לא נתפסה בגבול ולא נתקלה בגרמנים, אך כשהייתה ביער שמעה צעקות ממרחק, ונאמר לה כי היו אלה גרמנים שהכו. כשהייתה בבית עוד הלכה לבית הספר בשבועות הראשונים של הכיבוש עד שנסגר ובמקומו נותר בית ספר רוסי. "השומר הצעיר" כבר לא פעל וגם המועדון, שבו נהגה לבלות, נסגר. עם כניסת הגרמנים לפרוז'אני הם עברו ברחובות עד שהגיעו לרחוב של יטה. הם דפקו בדלת הבית ודרשו את המשאית השייכת לאביה. יטה אמרה לאביה ולגיסה לצאת מהיציאה האחורית של הבית ופתחה את הדלת לגרמנים. יטה אמרה להם לקחת את המשאית. יטה אמרה שאבא שלה עיוור, והם לקחו את המשאית והלכו. לאחר מכן התחילו העבודות והגרמנים הוציאו נשים מהבתים כדי לעבוד. היא נלקחה קודם לעבוד במטבח שדה; לאחר מכן נלקחה לאושוויץ, שם עבדה ב"קומנדו נעליים" ובבית החרושת לתחמושת. לקראת סיום המלחמה השתתפה ב"צעדת המוות", שרדה אותה ובסופה נמכרה לשבדים תמורת משאיות אותם מכרו כדי להציל יהודים, ויטה נסעה איתם לשבדיה.
לאחר המלחמה יטה חייתה כפליטה בשבדיה והייתה מורה לעברית לפליטים
יהודים. עלתה לארץ בעלייה בלתי-לגלית באנייה "חיים ארלוזורוב". הספינה נתפסה,
גורשה לקפריסין, שם שהתה כשנה. אחותה עלתה לארץ לפני המלחמה בשנת 1938, ואחיה נהרג
במלחמה. כשעלתה לארץ פגשה את מי שעתיד להיות בעלה חנניה גרוצקי, שהיה חבר של בעלה
של אחותה שרה, ולהם נולדו שני ילדים.