אהרן ברק נולד ב-16 בספטמבר 1936. ברק הוא משפטן ישראלי, ששימש כנשיא בית המשפט העליון (2006-1995), היועץ המשפטי לממשלה (1978-1975) וכדיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. כיום מרצה במרכז הבינתחומי הרצליה ובאוניברסיטת ייל האמריקנית.
אהרון ברק נולד כ"אריק בריק" ב-1936 בקובנה, ליטא, להירש (צבי), עו"ד, וליבה (לאה), מורה, ועבר את השואה בגטו קובנה ובמסתור מחוץ לגטו, בסיועו של "חסיד אומות עולם". כשהיה בן שמונה הוברח אהרון ברק מתוך גטו קובנה בתוך שק תפוחי אדמה והסתתר יחד עם אמו אצל איכר ליטאי שהציל את חייהם.
החיים בגטו
אהרון ברק נכנס לגטו קובנה יחד עם אביו, צבי בריק, ואמו ליבה, בשנת 1941 כשהיה רק בן חמש; על אף שיכלו לקבל סרטיפיקטים (אשרות עלייה) לעלייה לארץ ישראל, בחר אביו של ברק להישאר ולסייע ליהודים במקום, והמשפחה שהתה בגטו שלוש שנים.
אהרון ברק מספר על החיים בגטו: "תמיד ארבעה קירות סגורים .. לא יצאתי ... אני לא זוכר שמחה.. אין לי שום זיכרונות של שמחה...אני זוכר תמיד רק פחד ודאגה של מחסור של יום-יום ... אין אוכל ... אני זוכר שיום אחד הפלתי סיר של מרק וזה היה אסון... כי אין לך אוכל... מגיע תפוח אדמה רקוב שהצליחו להבריח מבחוץ וזה הופך ליום חגיגי .. ראיתי את אמא ואת אבא.. אין לי אחים.. לא ראיתי ילדים אחרים בגטו כי את אקציית הילדים עשו מוקדם מאוד, ככה שלא ראיתי ילדים אחרים.. אני לא זוכר ששיחקתי בגטו .. אני זוכר שפחדתי - חיים בפחד".
במרס 1944 התרחשה בגטו אקציה גדולה של ילדים; אהרן ניצל בזכות תושייתם של הוריו, שהצליחו להחביאו מעיני החיילים הגרמנים. אחר כך יצא אהרן לעבוד עם אביו כשהוא מחופש לילד מבוגר מגילו, היות שהיה אחד הילדים האחרונים שנותרו בגטו. הוריו חיפשו כל דרך אפשרית להצילו, ולבסוף הגיעו למסקנה כי הדרך היחידה להשאירו בחיים היא להוציאו אל מחוץ לתחומי הגטו.
היציאה מן הגטו
אהרון ואמו ברחו מן הגטו לביתו של ליטאי כפרי שהכירו, שם התחבאו עד לשחרור באוגוסט 1944. האב, צבי, נותר בגטו יחד עם גיסו. ביולי 1944 גורשו הגברים בגטו למחנה דכאו, אך צבי וגיסו ניצלו כשהסתתרו ב"מלינות"(כעין בונקרים).
כך מספר ברק, בנאום שנשא בשנת 2002:
"ביולי 1941, הייתי בן חמש, כשהגרמנים כבשו את העיר קובנה בליטא, שם גרתי. הגיהינום בא עלינו. הליטאים עשו בנו פוגרומים. היינו 25 אלף יהודים בקובנה, ולקחו אותנו לאחד הפרברים, שם עשו לנו פוגרום. הוכנסנו לכיכר בעיר שנקראה בשם המעניין "כיכר החוקה". רבים מתו בחנק, ברעב, ביריות ברחובות. שלטון החוק הפורמאלי התקיים שם כי הכול עבד לפי פקודות. בשנת 1944 הייתה האקציה של הילדים. חיסלו את כל הילדים. במעשה נסים נותרתי אני בחיים ובהצטברות של נסים מצאתי את עצמי יחד עם אמי אצל איכר ליטאי – חסיד אומות העולם – שהציל את חיינו, עד שבא "הצבא האדום" ושחרר אותנו מהגרמנים".
אחרי המלחמה
ב-1947 עלתה המשפחה לארץ ישראל, אחרי שקיבלו אשרה לעבור להתגורר בארצות הברית ודחו אותה.
מקורות: אתר יד ושם.
–