באשר ל"מזרחי", הדמות המרכזית בה היה הרב מרדכי נורוק, מייסד תנועת ה"מזרחי" בלטביה, אשר היה ציר בסיים מטעמה כל שנות קיום לטביה העצמאית. כמו כן, השתתף בקונגרסים הציוניים שנערכו בין שתי מלחמות העולם. הוא עלה לארץ ישראל, ובאחרית ימיו היה חבר כנסת במדינת ישראל. את "צעירי ציון" ייצג בסיים פרופ' מתתיהו ליזרסון, ואת ה"בונד" ייצג ד"ר נח מייזל. בגלל ההבדלים האידאולוגיים ביניהם לא הקימו הצירים היהודיים סיעה יהודית משותפת, אך היה ביניהם שיתוף פעולה בנושאים שהייתה להם חשיבות מבחינת האוכלוסיה היהודית בכללותה, כגון בעיית האנטישמיות או מגמת הלטביזציה במוסדות הממלכתיים, תופעה שדחקה את רגלי היהודים. דוגמאות נוספות לשיתוף הפעולה בין הרשימות היהודיות השונות הן עידוד חוק האזרחות (שהתקבל ב- 1927 ועזר ליהודים, בין יתר הלטביים, לקבל אזרחות לטבית), וביטול חוק חובת המנוחה ביום ראשון ובחגים נוצריים, דבר שהיה מהווה מכה ניצחת לסוחרים היהודיים. כתוצאה מהפיכת אולמאניס, ההפיכה הימנית הקיצונית ב- 1934, נאסרה פעולתם של עשרות ארגונים פוליטיים, ביניהם המפלגות הציוניות והיהודיות. כך היה להלכה, אולם למעשה פעולתן המשיכה תחת שמות אחרים וכותרות שונות. כל הפעולה הפוליטית, היהודית והלטבית כאחת, הופסקה עם כניסת הסובייטים ללטביה ב- 1940, ועם כיבוש לטביה על ידי הנאצים ימ"ש ב- 1941.
את קשת הדעות שהשתקפה ברשימות היהודיות בסיים אפשר לראות גם במוסדות התרבות והחינוך בעיר. הרי מספר דוגמאות לאותה פעילות: היו בריגה עיתונים וכתבי עת באידיש - "דאס באלק", "אונזער וועג", "פרימארגן" ו"היינט". לאחר הפיכת 1934 נסגרו כמעט כל העיתונים וכתבי העת היהודיים, פרט ל"היינט", בטאון "אגודת ישראל" ("אגודת ישראל" זכתה לעמדת כוח כמעט בלעדית בתחום החינוכי המצומצם שנשאר). בלטביה העצמאית שבין מלחמות העולם נוהלו בתי הספר היהודיים בידי מיניסטריון החינוך, שנקרא בשם "ההנהלה להשכלת היהודים". החלוקה הפנימית במסגרות החינוך הייתה כך:
בכל בתי הספר הנזכרים הייתה השבת יום מנוחה. היה מאבק פנימי בין בתי הספר באשר לשפת ההוראה. בכל התקופה הזאת התקיימו בתי ספר עבריים ואידישאים זה לצד זה, תוך תחרות ביניהם. באשר להשכלה גבוהה, היו אמנם יהודים באוניברסיטת ריגה, אך במשך הזמן, ובמיוחד לאחר הפיכת 1934, הייתה ירידה שיטתית במספרים ובאחוזי היהודים שלמדו בה. כתוצאה מהפיכת 1934 חוסלה מערכת החינוך היהודי האוטונומי, וב- 1940, כתוצאה מפלישת רוסיה ללטביה, עברה כל מערכת החינוך הלטבית, והיהודית בתוכה, למרות הסובייטית.
נוסף לשטח הלימודי פעלו בריגה ארגונים יהודיים שונים. היו מוסדות גמילות חסדים, כגון: מושב זקנים, ארגון הכנסת כלה, מלביש ערומים, בית יולדות ובית חולים. כמו כן היו תנועות נוער והכשרות מטעם התנועות אשר באמצעותן התכוננו חבריהן לעלייה לארץ ישראל, ואמנם בין שתי המלחמות עלו לארץ ישראל 4,500 איש מלטביה.
Haim Maor
12/03/2020
text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text