בעיר זו חיו בני משפחות של 12 איש מחברי המשלחת (משפחות עזריאל נבו, תמרה בורודץ' וצחי מלמד). ביקרנו כאן במוזיאון תרבויות העמים. את פנינו קיבלו באופן רשמי, ומוסיה גרוסמן אחת מהמשתתפות במסע, שמוצאה מאיביה התקבלה בהתרגשות בלחם המקומי. מצאנו כאן תערוכה מפתיעה ביותר: "גאוות האומה –Pride of the Nation כל היהודים המפורסמים שמוצאם מבלארוס תערוכה נודדת משותפת לבלארוס ולישראל שמציינת את פועלם של האישים הללו. על הלוחות מצאנו את האנשים שמוכרים לכולנו:שמעון פרס, מנחם בגין, יצחק שמיר, זלמן שז"ר, חיים וייצמן, אברהם אבן-שושן, דוד שמעוני, חיים סוטין, חנה רובינא, מארק שאגאל, מנדלי מוכר ספרים, אבא אחימאיר, יצחק טבנקין, רבי שניאור זלמן, אליעזר בן-יהודה, מנחם אוסישקין,ברל כצנלסון, ה"חפץ חיים" . אם תרשו לי נימה אישית, בתערוכה זו הופיעה גם התמונה של הסבא שלי, שמואל גרעין-כל, עם ברל כצנלסון בגדודים העבריים. ואני שכל-כך מיהרתי לצלם את כל הפוסטרים בתערוכה לא ראיתי זאת. כשהגעתי הביתה גיליתי את התמונה תוך כדי עיבוד התמונות.
דף לכבוד / לזכר
אִמִי זיכרונה לברכה הייתה צדקת גמורה ובאלמנותה פיזרה וחילקה לילדיה, את כל שארית כספה ואת כל המטלטלים שנשארו בדירה ברחוב טיומקין 10 תל-אביב. נולדה בז'טל ולאחר נישואיה לאבא ז"ל עברו שניהם לגור באיביה עד לעלייתם ארצה. הייתה אשת חייל במלוא מובן המילה. הייתה קמה השכם בבוקר כדי להכין סנדביצ'ים ומשקה חם לילדיה, וסועדת את אבא כאשר חש בליבו. עמדה שעות רבות במרפסת ומחכה לאבא שיחזור מבית הכנסת, וכאשר התאחר קמעה החלה צועדת הלוך ושוב לאורך המרפסת ולא מצאה מנוח לנפשה, עד אשר ראתה אותו מגיע הביתה. אשה טובה, בעלת לב זהב ועקרת בית למופת. דאגה לניקיון הבית ללא סיוע של עוזרת. כובסת הייתה באה אחת לפרק זמן ובמטבח הקטן מעמידה את הסיר הגדול על פרימוס שהיה מרעיש מאד הסיר ובו הכביסה היה רותח ומעלה אדים שכיסו את כל הבית, בעוד התבשילים מתבשלים על גבי פתיליות, שהדיפו ריח של נפט. בכניסה לדירה, על גבי מדף קטן הניחה פרוטות אחדות, כדי לחלקן לעניים המתדפקים בדלת, לקיים מה שאמר הנביא ישעיהו : הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת .
הקב"ה ברך אותה בכל המעלות שֶמָנָה שלמה המלך בספר משלי פרק ל"א: אֵשֶׁת חַיִל מִי יִמְצָא וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ:... כַּפָּהּ פָּרְשָׂה לֶעָנִי וְיָדֶיהָ שִׁלְּחָה לָאֶבְיוֹן:... צוֹפִיָּה הֲלִיכוֹת בֵּיתָהּ וְלֶחֶם עַצְלוּת לֹא תֹאכֵל:... תְּנוּ לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ: הייתה בעלת חוש מוזיקאלי ומזממת ולפעמים גם שרה שירים אחדים באידיש שמאד נחרתו בזיכרוני.
הייתה אשה לבבית, חמה ומקרבת כל אדם שבא לביתנו. בסלון של הבית ישבו אבא ז"ל ומשה כגנוביץ ז"ל, וכתבו והכינו את הספר המונומנטלי "ספר איביה", שם גם הייתה מרדדת את הבצק כדי להכין מהם איטריות לשבת.
נפטרה בגיל 82, ונטמנה בבית העלמין בקרית שאול ליד קברו של אבא ז"ל. יהי זכרה ברוך.