EN
print_r(https://dorotmemorialine.com/images/man.jpg);
דבורה למפל
1913-2003
יוצר הדף: בן אפשטיין קשר לדף: נינ/ה
אודות
חברים ומשפחה
קישורים
גלריה
קהילות
תנחומים ומחוות
סיפור חיים
הנצחת דמות – דבורה בלום מגיש העבודה: בן אפשטיין כיתה: י"א 6 אליאנס ת"א הדמות המונצחת : דבורה בלום הקירבה: דבורה בלום הייתה סבתא של אבא שלי תאריך לידה : 1913 , מקום לידה : ורשה פולין. תאריך פטירה : 2003 , מקום פטירה : תל אביב ישראל. סבתא של אבא שלי , דבורה בלום , נולדה בורשה פולין למשפחה יהודית אמידה. הוריה , יוסף בלום ושרה קורן הביאו לעולם שבעה ילדים. אביה, יוסף בלום, היה פקיד בכיר בשלטון הפולני לפני תחילת המלחמה. אמה, שרה קורן, עבדה כאחות בבית חולים וגידלה את שבעת ילדיה. דבורה בלום הייתה הילדה השישית במשפחת בלום. חמשת האחים הגדולים במשפחה היו נשואים ובעלי משפחות עם פרוץ המלחמה. בתקופה שלפני המלחמה הכירה דבורה בלום את שלום למפל באחד מרחובות ורשה ונוצרה ביניהם אהבה וזוגיות יפה. עם פרוץ המלחמה ריכזו את יהודי ורשה בתוך גטו ורשה וביניהם את כל משפחתה של דבורה בלום , הוריה , אחיה ואחיותיה וילדיהם . כמו כן, גם משפחתו של שלום למפל שמנתה 14 אחים שרובם בעלי משפחות , הועברה לגטו ורשה. החיים בגטו היו קשים מאוד , דבורה בלום המשיכה לעסוק כאחות ולטפל ביושבי הגטו בהתנדבות. העבידו אותם בעבודות קשות ומתישות והיה ברשותם מעט מאוד מזון . כל רכושם כספם ומוצרים יקרים נלקחו מהם והם נשארו חסרי כל . לאחר תקופה של כחצי שנה בגטו ורשה , החליטו הזוג הנאהב דבורה בלום ושלום למפל, לנסות ולברוח מהגטו. הם פנו למשפחותיהם ובקשו מהם שיצטרפו אליהם בניסיון בריחה מהגטו. אך מכיוון שמרבית האחים והאחיות היו בעלי משפחות הם לא ראו כיצד ניתן לבצע את הבריחה. ועל כן, המשפחות הטילו על דבורה ושלום , לקחת כל אחד מהם, יחד איתם את אחיו הקטן של שלום , משה למפל , ואליעזר בלום אח של דבורה ,שהיו עדיין צעירים , בשנות העשרה של חייהם ולהימלט מהגטו. דרישה נוספת שהיתה למשפחות, שלפני ששלום ודבורה יצאו למסעם , הם יתחתנו . חתונה שמחה ועצובה התרחשה בגטו ורשה. אביו של שלום למפל , שהיה רב , חיתן אותם. זו בעצם היתה המסיבה האחרונה וההתכנסות האחרונה שבה , דבורה ושלום, ראו את משפחותיהם. בלילה שלאחר החתונה , התגנבו ארבעתם , דבורה ,שלום ואחיהם הקטנים , לעבר גדר הגטו וחמקו מתחת לגדר מבור שחפרו מבעוד מועד והסתירו אותו בענפים . עם בריחתם מהגטו יצאו לכיוון היערות ושם פגשו יהודים נוספים שהסתתרו ביערות ונלחמו נגד הגרמנים בפעולות מחתרת , כגון פגיעה בשיירות הספקה של הגרמנים וכיוצ"ב. כך במשך מספר חודשים שימשה דבורה בלום כאחות במחתרת היהודית וטיפלה בפצועים ששבו מהמבצעים נגד הנאצים. באחד המבצעים , קבוצת המחתרת נחשפה ע"י הנאצים ומרבית חברי הקבוצה נהרגו או נלקחו בשבי. מספר מצומצם מאוד של חברי הקבוצה הצליח להימלט ולחזור ליערות , ביניהם שלום למפל. לאחר האירוע הטראגי הזה , לחצה דבורה על בעלה, שלום, לעזוב את פולין מכיוון שיש להם גם אחריות על אחיהם הקטנים, והם אינם יכולים להמשיך להתחבא ביערות. הם יצאו למסע לכיוון רוסיה . הם חצו את הנהר המפריד בין פולין לרוסיה והגיעו לרוסיה כפליטים. ברוסיה ריכזו את מרבית הפליטים שהגיעו ושלחו אותם לסיביר וכך דבורה, שלום, משה ואליעזר הגיעו לסיביר. בסיביר היו תנאים קשים מאוד, קור עצום ומעט מאוד אוכל . חלו מגבלות קשות על פליטים. 1941 בעודם בסיביר, נולד בנם הבכור שניאור. דבורה בלום המשיכה בעיסוקה כאחות גם בסיביר הרחוקה והקרה. הם התגוררו בסיביר עד סוף המלחמה. כשנגמרה המלחמה החלו במסע חזרה לפולין לחפש את בני משפחתם שאיתם לא היה להם קשר בכלל. בשנת 1945 , בהגיעם חזרה לורשה ולאחר חיפוש מתיש ומעמיק , כדי למצוא לפחות בן משפחה אחד שנשאר בחיים , התברר להם שכל שתי המשפחות , משפחת בלום ומשפחת למפל , שמנו למעלה מ 150 מבוגרים וילדים, נשלחו ברכבות המוות לאושוויץ ושם נרצחו כולם בידי הנאצים ולא נשאר אף אחד. כמו כן, התברר להם שכל נכסי המשפחה נלקחו על ידי הפולנים ולא נותר להם דבר. בשנת 1946 , נולדה לדבורה ושלום בת שקראו לה בשם :סוניה . (סבתא שלי ז"ל). לאחר ניסיון של מספר שנים להתקיים ולשרוד בורשה של אחרי המלחמה , ולאור השמועה שהתפשטה על כך שעומדת לקום מדינת היהודים , מדינת ישראל , החליטו לצאת במסע נוסף לארץ הקדושה , המסע כלל הליכה של חודשים ושייט על אוניה רעועה לעבר ישראל. בשנת 1949 , דבורה,שלום, סוניה, שניאור, משה ואליעזר , מגיעים לארץ ישראל . בישראל מעבירים אותם למעברות ביפו להתארגנות והסתגלות , ולאחר תקופה קצרה הם מוצאים שני בתים ביפו שהערבים נטשו במלחמת העצמאות, ומשתכנים בבתים אלו. דבורה בלום למפל מוצאת עבודה כאחות בקופת חולים ושלום למפל מפרנס את משפחתו בארץ על ידי גידול תרנגולות ועזים , ובמקביל שלום עובד כפועל בניין . חשוב לציין שדבורה ושלום לא היו מוכנים אף פעם לקנות מוצר שיוצר בגרמניה, וסרבו בכל תוקף לקבל את הפיצויים שהגיע להם כניצולי שואה מהגרמנים. בישראל היו לה חיים טובים ומשפחתה המצומצמת , בנה שניאור התחתן עם יפה , נולדו להם 3 ילדים: יוסי , לורי ודליה. ביתה סוניה , שבישראל הוחלף לה השם לשרה, התחתנה עם אלי (סבא שלי) , ונולדו להם 3 ילדים. רונן, דורון (אבא שלי ) ועמית . מספרים כי סבתא דבורה היתה אישה חמה ואוהבת ונתנה את כל כולה למען ילדיה ונכדיה , היא דאגה תמיד לגיבוש המשפחה ובכל יום שישי היו נפגשים לארוחת ערב כל ילדיה ונכדיה ובימי שלישי כל שבוע בצהרי היום היו מגיעים אליה באופן קבוע כל הנכדים(ללא ההורים) ונשארים לישון כולם ביחד בסלון ביתה. דבורה נפטרה בשנת 2006 , ונקברה בבית העלמין בחולון. יהיה זכרה ברוך!
קשרים
תמונת פרופיל
קישורים
אלבומים תמונות
גלריית וידאו
קהילות
הצג רשימה של כל הקהילות>
הצג עוד>
הצג דף הקודם
מחוות | נרות
שלח
שלח מחווה
הוסף מדבקה
Haim Maor
text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text
Haim Maor
text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text