יובל אלקלעי יא'4
אריה אפל
נולד ב-25/7/1940 בעיירה נור, פולין.
אריה נולד אל תוך המלחמה ובמהלך המלחמה גר עם הוריו עד גיל שנה וחצי ולאחר מכן אצל משפחה פולנית בעיירה זו.
כשהיה בן שנה וחצי אביו השאיר את אריה אצל פולני אשר הכיר בעיירה. אותו פולני היה היחיד בעיירה שידע קרוא וכתוב ולכן כשאנשי העיירה היו צריכים לכתוב מכתבים פנו אליו לעזרה. כאשר קיבל הפולני את אריה הבין, שעליו להצילו. הפולני הלך לשכן שלו (בין הבתים בעיירה היה מרווח גדול עם שיחים) והשאיר את אריה בדרך לשכן בין השיחים. הפולני קרא לשכנו שיבוא איתו לביתו על מנת שיעזור לו לתרגם מכתב שקיבל השכן, כאשר בדרך שמעו תינוק בוכה בשיחים ולקחו אותו לבית הפולני . בבוקר למחרת הלכו הפולני ושכנו לגרמנים על מנת להגיד להם שמצאו תינוק לבדו בשיחים. הגרמנים אמרו לפולני שייקח את התינוק לביתו וישמור עליו ויטפל בו. הפולני עשה את זאת על מנת שתהיה לו עדות לכך שמצא את התינוק ושהגרמנים לא יחשדו שקיבל אותו מיהודים. לאחר מכן הגרמנים הגיעו לביתו של הפולני מדי עשרה ימים על מנת לבדוק שהפולני אכן שומר היטב על התינוק. הקצין הגרמני טען שהתינוק מאוד דומה לבנו ושאם יגיעו ויראו שהתינוק איננו - הם ישרפו את ביתם כאשר כל המשפחה בתוך הבית. התינוק הזה היה, כמובן, אריה.
בבית הפולנים היה נוהל שהילדים שומרים על הפרות והסוסים. מדי פעם כשלשתי בנותיו של הפולני לא היה כוח לעשות זאת ורצו ללכת לשחק עם חבריהם , הן היו מכות את אריה בן הארבע, שפחד מהפרות , ואומרות לו שאם לא ישמור עליהן או יגלה להוריהם- הן "יהרגו אותו". אריה, כמובן, פחד מהבנות הגדולות ולכן מעולם לא סירב לפקודותיהן ולא סיפר להוריהן.
בכל בית בעיירה היה מרתף או אסם. הפולני נהג להחזיק במרתף תפוחי עץ ואגסים לצורך שמירה על טריותם. פעם אחת כאשר ישן אריה במרתף הוא אכל תפוח עץ – מה שהיה אסור לגמרי. אריה שכח בטעות על הרצפה שאריות של התפוח. כאשר הפולני גילה זאת הוא היכה את אריה חזק מאוד.
בכל יום ראשון נהג כל המשפחה ללכת לכנסיה, שהייתה במרחק 2.5 ק"מ. בגיל שנתיים וחצי אריה התחיל ללכת יחד איתם לכנסייה, ולפני כן הם סחבו אותו על ידיהם.
בכל שבועיים- שלושה המשפחה הייתה מתרחצת. הם היו לוקחים פיילה גדולה ומחממים מים בדליים. האבא היה מתרחץ ראשון , לאחר מכן האמא נכנסה לגיגית – באותם מים , לאחר מכן הבנות נכנסו יחד ,ובסוף אריה, כאשר כולם התרחצו באותה גיגית עם אותם מים.
בכפר עצמו היו ילדים בני גילו של אריה והם ידעו שהוא יהודי והם היו מקללים אותו וזורקים עליו אבנים ומדי פעם היו משחקים איתו.
לאחר חמש שנים אצל הפולנים נגמרה המלחמה. הגיע יהודי מעיירה אחרת, שהכיר את משפחתו הביולוגית של אריה ואת אריה, והציע לפולנים כסף תמורת אריה. בהתחלה הפולנים לא הסכימו, אך כאשר היהודי הציע להם כסף- הסכימו. אריה ,הפולני והיהודי נסעו לעיר ביאליסטוק , שם הפולני קיבל את הכסף ואריה הוכנס לבית יתומים של יתומים יהודים, שם שהה כחודש. לאחר חודש, כאשר היה אריה כבר בן שש וחצי, הועבר לבית יתומים בלודג', שם אספו ילדים יתומים מכל מיני מקומות בפולין ושלחו אותם בקבוצות של 25 ילדים לישראל לאימוץ ולקיבוצים. כאשר הגיע תורו של אריה בקבוצה לנסוע- היה חולה , ולכן חיכה לקבוצה הבאה ונשאר שם עוד קצת. כששהה בלודג' , בבית היתומים, נודע לאישה, שהייתה בת הדודה מדרגה ראשונה של אמו, שאריה נמצא בבית היתומים. היא שלחה את בעלה לבית היתומים. כשהגיע בעלה למקום ניגש אליו אריה ושאל בתמימות – "אדון, אתה מוכן לקחת אותי מכאן?" . אריה גילה שבאמת היה קשור ל"אדון" ובעלה שלקח אותו אליהם הביתה. הם "עבדו" על אריה שהם הוריו כדי שירגיש בטוח. הם סיפרו לאריה שהשאירו אותו אצל הפולנים בדרכם לרוסיה וכעת הגיעו לקחת אותו בחזרה. שם קיבל אוכל , בגדים, וכל מה שהיה צריך; שם גר שלוש שנים והם אימצו אותו, ללא ידיעתו, כבן באופן רשמי . אריה התנהג אליהם כאל אבא ואמא וידע כי הם הוריו.
בשנת 1950 עלו יחד לארץ כאשר אריה היה בן 10.
לפני שבע שנים , בת דודתו של אמו כבר ידעה כי היא במצב לא טוב וקרובה למות , והוקלטה על ידי בתה. בהקלטה היא פנתה לאריה וסיפרה לו שהם לא באמת הוריו , ושהוא היה אצל הפולנים בזכות הוריו הביולוגים.
כל בני משפחתו הביולוגים של אריה נספו בטרבלינקה.
