יעקב סקרבניק
( סבא רבא שלי )
סבא רבא שלי יעקב סקרבניק נולד בשנת 16.9.1921 ונפטר בשנת 1979. פירוש שם המשפחה סקרבניק הוא "נגיד האוצר" ומכאן ניתן להבין שיעקב נולד כבן למשפחה עם עבר מפואר. יעקב נולד בעיירה מיכוב בפולין למשפחה עשירה ולו ארבע אחיות ואח. כבר מגיל צעיר (14) החל יעקב להתעסק במסחר מוצרים רבים כמו: נעליים, פרוות, גבינות ועוד. בעיירה בה חי יעקב הייתה קהילה יהודית דתית חזקה מאוד ויעקב נמנה עליה.
לאחר פרוץ המלחמה, כאשר הגרמנים התקרבו למיכוב, ברח יעקב לבריה"מ שם התגורר במספר עיירות. באחת העיירות בהן התגורר גר לידו יהודי. בלילה אחד שמע יעקב צעקות מבית היהודי. יעקב לקח את הגרזן שלו ודפק על דלת היהודי. באין קול עונה פרץ את הדלת. יעקב ראה חבורת גויים, שקשרו את היהודי, ותכננו לשחוט אותו. יעקב זיהה את הגויים וזכר כי הם מובילי משא בעזרת עגלות וסוסים. כאשר הבחין יעקב במספר אבנים גדולות על הרצפה קרא לאחד מהגויים ואמר לו שהוא חייב בדחיפות את כל האבנים הללו בעיירה אחרת, למרות שלא היה בהם שום צורך אלא רק כוונה להרחיקם מהיהודי. הגויים הניחו ליהודי, העמיסו את האבנים על עגלותיהם ונסעו לעיירה שאמר להם יעקב.
יעקב היה אדם נבון מאוד, פיקח ובעל חוכמת חיים רבה וכך הצליח להסתדר בחייו. גם בבריה"מ יעקב התעסק במסחר. יעקב עסק בסחר יהלומים – דבר שהיה לא חוקי בבריה"מ. את היהלומים החזיק יעקב בכיסו בתוך מטפחת ובנעליו. כאשר תפסו אותו השוטרים ואמרו לו להרים ידיים, הכניס יעקב יד לכיס, הוציא את המטפחת, קינח בה את אפו והרים את ידיו ובכך מנע מהם לחפש במטפחת. כאשר ביקשו לבדוק את הנעליים שלו חלץ יעקב את הנעל בלי היהלומים וטען שקר לו ולכן יחלוץ את הנעל השנייה רק לאחר שיחזירו לו את הראשונה. כאשר החזירו לו את הנעל הראשונה הכניס את רגלו לאותה נעל שהייתה עליו קודם ונתן למשטרה לבדוק אותה הנעל וכך לא מצאו כלום. במשך כל חייו ניסו מפקדי משטרה לתפוס אותו ולהכניסו לכלא עקב סחר לא חוקי ביהלומים, אך בעזרת חכמתו הרבה שעזרה לו להסתדר בכל מקום, לא נתפס אף פעם.
לאחר המלחמה חזר יעקב לעיירתו מיכוב בפולין וגילה כי כל משפחתו נספתה, למעט בת דודתו, שברחה והצטרפה לפרטיזנים. יעקב הכניס לביתו 30 יהודים זרים, שאותם לא הכיר וכל רכושם וכספם נעלם בשואה, פרנס אותם ודאג להם לאוכל ומים. לאחר מכן עזבו יעקב ואשתו (שלא היו נשואים אז) את העיירה והחלו את דרכם לכיוון ארץ ישראל. ראשית ניסו להגיע דרך בריה"מ, אך מאחר ולא הצליחו ניסו לעלות ארצה דרך איטליה.
בשנת 1950 עלה יעקב לישראל. כשעלה לארץ התגורר במעברת "מחנה ישראל". כעבור זמן-מה החל יעקב לעזור לאדם ללא אצבעות בידיו ששמו ישראל. יעקב הזמין את ישראל לחתונתו ומתנת החתונה הייתה מפית אותה הכין ישראל. לישראל לא היה כסף לאוכל וליעקב לא הייתה בעיה לתת לישראל כסף והעדיף לעשות זאת בסתר. פעמיים בשנה היה מקבל ישראל חבילה ובה 5000 מטבעות כסף. על החבילה לא היה מצוין שם וישראל לא ידע שהחבילות מגיעות מיעקב עד יום פטירתו של יעקב. ישראל הפסיק לקבל חבילות וחשד כי היה זה יעקב. הוא הלך לבנו של יעקב, יהושע, ושאל אותו אם הוא יודע האם זה אביו, אך יהושע לא ידע. לאחר מכן שאל אותו אם מזהה הוא את כתב ידו כי היה רשום "חג שמח" על כל חבילה, ויהושע אכן זיהה את כתב ידו של אביו. ישראל סיפר כי חבילות אלו עזרו לו לעבור את תקופות החגים והוא אסיר תודה על כך.
יעקב מונצח ב"יד ושם" עקב עזרתו הרבה למספר רב של יהודים בזמן השואה ואחריה.
