אלעד אלקבץ י"א 7
פנחס (פול) יעקובוביץ.
( סבא רבא מצד אבא)
תאריך לידה: 27.12.1908.
תאריך פטירה: 11.5.1960
מקום הלידה: פיוטרוקוב, פולין.
הוא נולד למשפחה חרדית, בן לרב מקובל בקהילת פיוטרוקוב.
עיסוק: הוכשר בתור חזן, ובהמשך למד עיצוב אופנה.
מקום המגורים: בגיל 19 עבר להתגורר בפריז עם שני אחיו הגדולים ושם עבד כחייט עצמאי. בשנת 1939, בפרוץ מלחמת העולם השנייה, בעת שהיה חייל צרפתי, נלקח כשבוי תחילה למחנה דראנסי בצרפת ולאחר מכן הועבר למחנה -סטלאג 2 שבגרמניה.
השאיר אישה וילדה בת שנתיים בפריז ורק לאחר המלחמה התאחדו חזרה.
בעת שהותו כשבוי בסטלאג הועסק כחייט האחראי על מתפרת המחנה;
הוא תפר לכל השבויים והחיילים הגרמנים בגדים ומדים, וגם תחפושות להצגות, שהועלו בסטלאג. הוא גם תפר בגדים על פי בקשת השבויים, שרצו לברוח מהסטלאג.
בזמן שהותו במחנה הוכה קשות בראשו ע"י קצין גרמני והיה בתרדמת כ-3 שבועות. עקב זה חלה בהמשך חייו ונפטר עקב גידול בראשו.
במאי 1945, כשהסתיימה המלחמה, שוחרר, חזר לאשתו ולבתו שנשארו בפריז.
אחיו הקטן מוריס נשלח כיהודי בשנת 1942 ע"י משטר וישי גם הוא למחנה דראנסי , אחר כך למחנה "רולנד", ולבסוף למחנה ההשמדה אושוויץ.
אחיו מוריס היה אדם שידע להסתדר בכל תחום, ובזכות כך הוא שרד במחנה 3 שנים עד לשחרור מחנה אושוויץ. לאחר מכן חזר לפריז לאחיו הגדול.
מתוך תשעה אחים של סבא רבא רק ארבעה, שחיו בצרפת לפני המלחמה, שרדו וכל שאר המשפחה, שהייתה בפולין, נספתה במלחמה.
לאחר המלחמה חזר פול לעבוד כחייט עצמאי בפריז, וסיפק עבודה למשפחתו, כדי שתהיה להם פרנסה; בנוסף העסיק גם מכרים ואנשים זרים.
שנה לאחר שחזר לפריז ב- 13.4.1946, נולדה בתו השנייה (סבתא שלי), ולאחר כשנתיים וחצי, בינואר 1949, נולד בנו השלישי.
בנוסף שימש כאפוטרופוס לשלושת אחייניותיו, שהוריהן נהרגו במלחמה ועד שהתחתנו. ב-1960 עקב הגידול בראשו נפטר לאחר ניתוחים.
בלוויתו סיפרו חבריו, שהיו איתו בסטלאג, כי בזכותו הם שרדו את המלחמה עקב אופיו האופטימי והשמח ולמרות המצב הקשה; הם סיפרו שבזכות כישוריו הבלתי רגילים הצליח להשיג עבורם מזון נוסף מהטבחים.
הוא ידע לדבר ולכתוב פולנית, יידיש, צרפתית, גרמנית ורוסית, וכך הצליח לצותת לחיילים הגרמנים ולראות מה כוונותיהם ומהם הצעדים שהם מתכוונים לנקוט, דבר שעזר מאוד בהתנהגות ובהתנהלות של השבויים הצרפתים והיהודים, ולמעשה, לשרוד את המלחמה. (במחנה היו גם שבויים רוסים ומכל אירופה כולה).
לאחר מות אביה, סבתא שלי אמרה לאימה, שהיא לא מתכוונת להישאר בצרפת יותר בגלל המלחמה, ואכן בשנת 1965 עלתה סבתי לארץ במסגרת תנועת נוער ציונית ובזמן הכשרת התנועה- פגשה את סבי.
