שם התלמידה המתעדת: דניאל רדיאנו
כיתה: יא' 7
שם של הדמות המונצחת: שלום סביניק
תאריך לידה: 1.4.1929
תאריך פטירה: 24.6.1994
מקום הלידה: איביניץ, פולין
מקום המגורים במהלך המלחמה:איביניץ, פולין
לפני המלחמה סבא שלום ז"ל היה תלמיד בן 13בבית ספר תיכון. סבא שלום ז"ל נהג לבלות את חופשות הקיץ בנגריה של דוד שלו. אבא של סבא ז"ל היה קצב בעירה. לסבא היו שני אחים יצחק ז"ל ובנימין ז"ל.
כשפרצה מלחמת העולם השנייה סבא שלום ז"ל היה בן 13. העיירה בה גר סבא נכבשה על ידי הגרמנים והם לקחו את אביו אברהם ז"ל בגלל שהוא היה הקצב בעיירה ועוד שני אנשים, כדי לטפל באספקת הבשר עבור הגרמנים. זמן קצר לאחר מכן ניסו אביו וחבריו לברוח מן הגרמנים אך הם נורו למוות בזמן ניסיון הבריחה.
לאחר זמן מה, הגרמנים עשו סלקציה בין היהודים שכשירים לעבוד ובין היהודים "הלא מועילים". סבתא רבתא ז"ל ואחיה מיכאל מוינו ליהודים שכשרים לעבוד . מיכאל היה נגר במקצועו והוא ביקש מסבתא רבתא דבורה שתביא את שלום כדי שהם יעמידו פנים שהוא שוליה בנגרייה. כשהגרמנים באו אל הנגרייה סבי עמד על שרפרף מאחורי דלפק כדי שהוא ייראה גבוה יותר , הגרמנים בדקו האם סבי באמת יודע נגרות למזלו הוא עבד אצל מיכאל בחופשות לכן העבודה בנגרייה הייתה מוכרת לו דייה כדי לעבור את הבחינה. האחים של סבי היו חלק מ"הלא מועילים"ונשלחו ליער. שם הם נורו ונקברו בקבר אחים.סבא שלום וכל השאר שעברו את הסלקציה נשלחו לגטו "ברונוביץ". שם הוא עבד כנגר עבור הצבא הגרמני. כל האנשים שהיו בתוך הגטו נותקו מחייהם והם לא ידעו מה שמתרחש מחוץ לגטו. יום אחד הגיע לגטו פרטיזן בשם בלסקי. הוא שכנע קבוצה של כ-300 אנשים לברוח מהגטו בעזרת חפירת מנהרה מתחת לגדר תיל. לאחר שסיימו לחפור את המנהרה הם חיכו לילה חשוך במיוחד בלי ירח ונמלטו 300 האנשים ליערות והצטרפו לפרטיזנים. הגרמנים גילו על תוכנית הבריחה והם רדפו אחרי הנמלטים בעזרת כלבי גישוש. במהלך המרדף הגרמנים ירו לעבר הנמלטים. אחד הכדורים, פגע ברגלו של סבא שלום ז"ל. במשך 3 ימים הסתתרו סבא שלום ז"ל וסבתא רבתא ז"ל ביער עד שמצאו את הפרטיזנים. בהתחלה אחרי שהם מצאו את הפרטיזנים, הפרטיזנים רצו להרוג את סבא שלום ז"ל בגלל שהיה פצוע קשה ולטענתם הם חשבו כי אין מה לעשות אתו. סבתא דבורה ז"ל לא הסכימה שהם יהרגו אותו והיא אמרה או שתהרגו את שנינו או שאני צורחת עד שהגרמנים יבואו וירצחו את כולם. כשמפקד הפרטיזנים הגיע, הוא בא לראות על מה כל המהומה. הוא גילה שסבתא רבתא דבורה ז"ל היא אחות מוסמכת והיא יכולה לעזור להם רבות ביער . לאור זאת הוא החליט להשאיר את סבא שלום בחיים והם חיו עם הפרטיזנים עד סוף המלחמה.
בתום מלחמת העולם השנייה סבא שלום ואימו דבורה חזרו לכפר שבו הם חיו. סבא שלום ז"ל הלך לבית החולים כדי לטפל בפצע שברגלו אך בגלל שהפצע הזדהם ונכנסו תולעים לבשרו הרופאים רצו לקטוע אותה. הרופאים דיברו בגרמנית והם חשבו שסבא לא הבין, אולם הוא ידע גרמנית והבין מה הרופאים מתכננים ובלילה. הוא ברח מבית החולים. אחרי כמה זמן סבא שלום ואימו דבורה עברו לפולין שם הוא חילק לחם. בשנת 48 הוא, אמו ועוד מספר אנשים עלו לארץ. הם קיבלו בית של ערבי שגר שם וננטש. לאחר כמה שנים אימץ אותו רואה חשבון מבוגר, שניהל את החשבונות במאפיה. אותו רואה חשבון, לקח את שלום סבי ואמר לו אני אלמד אותך חשבונאות. כך הוא נכנס לתחום הנהלת החשבונות. בגיל 72 רואה החשבונות אמר לסבא שלי שאין לו יותר כוח לעבוד ונתן לו את החשבונות של המאפיה. וכך הוא הגיע לעבוד עם מאפיות וגם להכיר את המאפיה שבחולון. לימים, סבא שלום ז"ל הפך להיות מנהל המאפיה.
סבא הכיר את סבתא כשהיא הייתה בצבא. הוא הלך למסיבת בר מצווה של אחד החברים שלו שגם סבתי הלכה לשם וכך הכירו והתחתנו בשנת 1957. בשנת 1960 נולד בנם הראשון אברהם(אבי). בשנת 1961 נולד להם אהרון צבי (צביקה). בשנת 1963 נולד בנם יוסף(יוסי), בשנת 1965 נולדה אימי כלילא ,בשנת 1969 נולד יצחק (איציק), בשנת 1972 נולד בנימין (בני) ובשנת 1974 נולד בנם האחרון מיכאל (מיכי)
ב24.6.1964 נפטר סבא שלום מדום לב.
