דף לכבוד / לזכר

לוּצְק באוקראינית: ?????, בפולנית: ?uck, ברוסית: ???? היא עיר באוקראינה, מרכזו של מחוז ווהלין, השוכנת ממערב לעיר הבירה קייב. נכון ל-2010 אוכלוסיית העיר מונה 210,700 נפש. מהמאה ה-14 התקיימה בעיר קהילה יהודית חשובה, חברה מרכזית בוועד ארבע ארצות

היסטוריה

לוצק, אחת מהערים הראשונות באוקראינה, נוסדה ב-1085. העיר שימשה כבירת נסיכות גליציה-ווהלין עד להקמתה של לודמיר. ליד העיר נבנה מבצר להגנה מפני הפלישות השונות. ב-1240 נכבשה העיר על ידי הטטרים, אך המבצר נשאר בידי הנסיכים. ב-1321 נרצח הנסיך האחרון מבית ריוריק גאורגי בן לב בקרב עם הליטאים של גדימינס, והעיר על מבצרהּ נכבשה על ידם. מלך פולין קזימיר השלישי כבש את העיר ב-1349, אך הליטאים השיבוה לשלטונם מיד אחר כך. בנו של גדימינס פיתח את המבצר והוסיף מבצר נוסף מאבן. הנסיך ויטאוטס הגדול הביא לעיר מתיישבים חדשים מכל הנסיכות, בהם יהודים, קראים, טטרים וארמנים. ב-1427 עברה בישופות ווהלין מלודמיר ללוצק. הנסיך האחרון של ווהלין היה ויטאוטס, בנו של ויטאוטס הגדול. במאה ה-15המשיכה העיר להתפתח מאוד, והפכה גם למרכז דתי חשוב, כשבתקופה זו שכנו בה 2 כנסיות קתוליות ו-19 אורתודוקסיות, ולכן נקראה בפי העם "e;הרומא של ווהלין"e;. ב-1429 התקיים בעיר מפגש של רוב שליטי אירופה בנושא בלימת המתקפה הטטרית. במפגש השתתפו מלכי פולין וליטא ולדיסלב השני יגלו וידוויגה, זיגמונד, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, וסילי השני, נסיך מוסקבה, מלך דנמרק אריק מפומרניה ונסיך שטטין. ב-1432 לאחר מותו של סבידריגיילו הייתה העיר לנחלת הכתר הפולני, וקיבלהזכויות מגדבורג, ולאחר 1569 צורפה רשמית לפולין, והייתה לבירת מחוז (ווייוודת) ווהלין. בשנה זו גם התרחש איחוד לובלין, וכל הכנסיות האורתודוקסיות קיבלו עליהם את מרותו של האפיפיור.

במאה ה-17 המשיכה העיר להתפתח כמרכז מסחרי חשוב, והגיעה באמצע המאה ל-50,000 תושבים. בזמן מרד חמלניצקי סבלה העיר קשות; כשנכבשה על ידי קולונל קולודקו נטבחו כ-4,000 איש ו-35,000 ברחו מערבה. ב-1781 פגע במקום אסון נוסף –שריפה שהתפרצה בעיר כילתה כ-440 בתים, בהם כנסיות ומבנים היסטוריים.

בחלוקת פולין השלישית ב-1795 צורפה ביחד עם כל החבל לתחומי האימפריה הרוסית. מרכז החבל (גוברנייה) הועבר לז'יטומיר. רבים מהתושבים תמכו במרד נובמבר של יוזף חלופיצקי (Ch?opicki) כנגד השלטון הרוסי ובעד עצמאות פולין. לאחר שהמרדדוכא, החלה הממשלה הרוסית ברוסיפיקציה של האזור. ב-1845 שוב נפגעה העיר על ידי שרפה. ב-1850 נבנו 4 מבצרים ליד לוצק, שאחד מהם נקרא מיכאילגורוד.

יהודים ישבו בלוצק במאה ה- 10. עדת קראים השתקעה בעיר  שם במאה ה- 13. שתי העדות נהנו מזכויות שוות. חשיבותה של לוצק כמרכז פוליטי וכלכלי גדלה אחרי איחוד פולין וליטא ב- 1569. יהודים הפיקו תועלת מן האיחוד, עסקו במסחר סיטוני, חכרו הכנסות ממכס, מבשלות בירה ומשרפות אשלג, סחרו בעצי-יער ובתוצרת חקלאית. יהודי לוצק השתתפו בירידים של ליטא ופולין, והקימו אגודות של בעלי-מלאכה.

ב- 1576 נעשתה העיר חלק מממלכת פולין וכעבור שנים אחדות הורה המלך כי מסים עירוניים ייגבו מן היהודים רק לפי מספרם היחסי בכלל האוכלוסיה. הוא אישר מחדש את זכותם להתגורר בלוצק והתיר לנציגי הקהילה להשתתף בישיבות של מועצת העיר בדיון על מסים וארנונות.

היהודים והקראים כאחד סבלו קשות בימי חמלניצקי (1648 - 1649), אבל הקהילה התאוששה עד מהרה. במאה ה- 18 נפגעה הקהילה מידי ההאידאמאקים וב- 1764 פקדה אותה עלילת-דם.

לוצק הייתה חברה בגליל ווהלין במסגרת "e; ועד ארבע הארצות"e;. העיר הייתה מקום תורה, בזכות ישיבותיה ורבניה דוגמת ר' משה בן יהודה הכהן, ר' יעקב בן אפרים שלמה שור ור' יואל בן יצחק האלפרן ("e;ר' יואל הגדול"e;).

חלק מן המבצר, שהקים הנסיך הליטאי ויטולד, שוקם כבית-כנסת, בהסכמת המלך זיגמונט השלישי; בעמדות שעל הגג היו תותחנים יהודים מגינים על העיר בעת צרה במשך מאות בשנים. מינהרות תת-קרקעיות הוליכו מבית-הכנסת אל בניינים חשובים בעיר.

בחלוקת פולין בסוף המאה ה- 18 עבר האזור לשליטת רוסיה הצארית. בראשית המאה ה- 19, כאשר גרשו השלטונות הרוסיים את היהודים מן הכפרים, גדל מספר היהודים בלוצק.

במהלך מלחמת-העולם הראשונה עברה העיר פעמים אחדות מיד ליד ונפגעה. בימי השליט האוקראיני פטליורה (1918) נרצחו יהודים רבים, ואחר כך הצבא הפולני התנכל ליהודים בטענה שסייעו בידי אויביהם. באותו הזמן התארגנה בעיר הגנה עצמית, עד ששבה העיר לשליטת פולין העצמאית.

בעת המשבר הכלכלי של שנות השלושים נפגעו גם יהודי לוצק. בסיוע ממשלתי הוקם בעיר סניף של בית-חרושת לנעליים "e;באטה"e; ומפעלים ותיקים של יהודים נאלצו להיסגר.

מבחינה מספרית קפאה האוכלוסיה היהודית (15,000 בערך) על שמריה ושיעורם בכלל האוכלוסייה ירד מ- 70 אחוזים בשנת 1921 ל- 36.5 אחוזים ב- 1937 .

יהודים היו פעילים בחיים הציבוריים ונציגיהם ישבו במועצת העיר. רבה האחרון של הקהילה היה זלמן סורוצקין. בלוצק פעל בית-חולים יהודי בצד ארגוני סעד ורפואה, מהם בתמיכת יוצאי העיר בארצות-הברית. כמו-כן פעלו בה בתי-ספר של "e;תרבות"e; ושל "e;אגודת- ישראל"e;.

ב-1915, עם תחילת מלחמת העולם הראשונה, נכבש האזור על ידי האוסטרים, ובעיר אף שכנה מפקדתו של הארכידוכס יוזף פרדיננד מחוסר אספקת מזון בעיר, פרצה בה מגפת טיפוס, ותושבים רבים נספו. ב-4 ביוני 1916 החלה בעיר מתקפה של 4 פלוגות של הצבא הרוסי המתקדם כנגד הגרמנים והאוסטרים, בהנהגתו של אלכסיי ברוסילוב, וב-7 ביוני נפלה העיר נפלה. לפי הסכם ברסט ליטובסק נמסרה העיר לגרמנים ב-7 בפברואר 1918, אך כבר ב-22 באותו חודש נסוגו הגרמנים והעיר הועברה לסמיון פטליורה האוקראיני. ב-16 במאי 1919 כבש הגנרל הפולני אלכסנדר קרניצקי את העיר, שצורפה סופית לפולין לפי הסכם ריגה. הפולנים פיתחו את העיר משמעותית; נבנו בה בתי חרושת וכן משדר רדיו המודרני ביותר, שנבנה ב-1938. ב-1 בינואר 1939 היו בעיר 39,000 תושבים, מתוכם 17,500 יהודים ו-13,500 פולנים.

בעקבות הסכם מולוטוב-ריבנטרופ נכבשה לוצק על ידי ברית המועצות בספטמבר 1939. המשטרה החשאית מיד התחילה בפעולה ואסרה כ-10,000 מתושבי העיר, שרובם נשלחו גולאג. בתי חרושת הועברה לפנים ברית המועצות. ביוני 1941 נכבשה העירעל ידי גרמניה הנאצית; היהודים רוכזו בגטו, ורובם נרצחו. בזמן המלחמה בעיר התרחש גם טבח אוקראינים בפולנים, שבו נרצחו כ-10,000 איש.

לאחר המלחמה חזרה העיר לאוקראינה, והפולנים שנשארו נאלצו בעל כרחם להגר לשטחי פולין. הממשלה הסוביטית השקיעה רבות בשיקום העיר, והיא חזרה להיות מרכז אדמיניסטרטיבי ומסחרי של האזור, עם אוכלוסייה של 200,000 איש. מ-1991נמצאת העיר בתחומי אוקראינה העצמאית.

הקהילה היהודית בעיר נזכרת לראשונה ב-1388. באותה תקופה התגוררו בהיהודים עיקר בכפר ז'ידיטין הסמוך. ב-1392 הגיעו למקום קראים. ב-1432 הכריז מלך פולין ולדיסלב השני יגיילו על חלק ממחוזות ליטא כאזורים הכפופים לו, ובשטח זה נכללה גם לוצק. באותה שנה החליט המלך לתת לעיר זכויות מגדבורג, שהיו אמורים להיות שוות לכל התושבים, אך האצולה הקתולית לחצה עליו למנוע את הזכויות מארמנים ומהיהודים. ב-1495 גורשו היהודים מהעיר במסגרת גירושם של כל יהודי ליטא מהמדינה, אך כבר ב-1504 הותר להם לחזור. כתוצאה ממצבם הדחוק פטר אותם ב-1507 מלך פולין זיגמונד הראשון ממסים. ב-1554 ניתנו זכויות מגדבורג גם ליהודים. ב-1569 אולצו היהודים לשלם חוב למדינה; ומשלא עלה בידם לאסוף את הסכום המספיק, הוחרמו בתיהם ובית הכנסת. אך כבר באותה שנה חל איחוד לובלין, פולין וליטא אוחדו למדינה אחת, ומעמד העיר לוצק בכלל ויהודיה בפרט עלה בתקופה זאת. עסקי היהודים התחילו לפרוח, היהודים ריכזו בידם את תעשיית הבירה, חייטות, מסחר ביערות, והשתתפו בירידים הגדולים בעיר.

בגלל ריבוי בתי המלאכה היהודיים בתקופה התחזקה התחרות עם התושבים המקומיים, אשר פנו למלך בבקשה להגביל את חיי היהודים ולהגדיל את עול המסים עליהם. ואולם מלכי פולין נטו חסד ליהודים, השוו אותם בזכויותיהם לתושבים הנוצרים, והעבירו חוק האוסר על ניצול יהודים והגדלת נטל המסים ללא הסכמתם של האחרונים. בנוסף נאלצו פקידי הממשל לתת דו"e;ח מפורט על גודל המסים שהם אמורים לאסוף (1580).

בשנת 1600 קיבלו היהודים מהמלך זיגמונד השלישי זכויות אשר היקנו להם ניהול עצמי של קהילתם. חלק מהמבצר העתיק של לוצק ניתן לקהילה, למרות מחאת הנוצרים; במקום הוקם בית כנסת מבוצר עם עמדות ירי והגנה מזוינת.

בתקופת מרד חמלניצקי נפגעה הקהילה היהודית בעיר, אך חיש מהר השתקמה וחזרה להיות חברה מרכזית בוועד ארבע ארצות. בעיר כיהנו גדולי הרבנים של התקופה, והתקיימו ישיבות רבות. הרבנים הידועים באותה תקופה: משה בן יהודה הכהן, יעקב שור, יואל הלפרין (יואל הגדול).

בעיר התקיימה גם קהילה קראית קטנה, שהוציאה מתוכה אנשי רוח, הידועים בהם הם: לוצקי, סולטאנסקי ואברהם פירקוביץ'. מספר חברים בקהילה זאת עלה בקושי על 100 בתקופת הפריחה.

ב-1764 אירעה בעיר עלילת דם נגד היהודים, ולאחריה פרעות, שבהן נהרג רב הקהילה יהודה זאב בן טוביה. ב-1768 נהרגו יהודים נוספים בעקבות מרד ההיידמקים בשנה זו. ב-1795, בעקבות חלוקת פולין השלישית, צורפה לוצק לאימפריה הרוסית, ויהודים רבים מהכפרים הסמוכים– שגורשו משם לפי חוקת היהודים מ-1804 – התיישבו בעיר. בתקופה זו גדלה הקהילה משמעותית: מ-1,012 נפש ב-1765 ל-5,010 ב-1847. בין 1844 ל-1862 חיה הקהילה בפחד מתמיד מפני הגירוש, שכן נחקק חוק חדש על איסור מגורי היהודים במרחק 50 מיל מהגבול. בתקופה זו השתייכו מרבית היהודים בעיר לתנועת החסידות, שהתפשטה באזור. החסידויות החזקות בעיר היו קרלין וצ'רנוביל, שיוצגה על ידי האדמו"e;ר מטריסק. ב-1910 היו בעיר 20 בתי כנסת ובתי תפילה שונים. במלחמת האזרחים הרוסית נפגעו היהודים מאוד מצבאו של סמיון פטליורה וחיילי פולין (ע"e;ע פרעות פטליורה). בעיר אורגנו גדודים להגנה יהודית.

כשב-1920 צורפה העיר סופית למדינה הפולנית הצעירה, והממשלה התחילה בפיתוח תעשייתי מואץ של האזור, עסקי היהודים הסנדלרים הקטנים נפגעו מאוד מבית החרושת הגדול "e;בטיה"e; שייסדה הממשלה. ב-1939 בעיר היו 19,000 יהודים, שהיוו 46% מהאוכלוסייה. בעיר התקיימו כ50 בתי כנסת, תלמודי תורה וישיבות, ורשת בתי ספר של רשת החינוך "e;תרבות"e;. בעיר יצא גם עיתון ביידיש: "e;ווהלינר פרעסע"e;. כרב העיר כיהן הרב זלמן סורוצקין. בעיר גם ישב ר' יוחנן פרלוב, האדמו"e;ר מקרלין-לוצק. אדמו"e;רים נוספים בעיר היו משפחת קצנלבויגן משושלת נישכיז, רבי יחיאל מיכל לנדמן משושלת סטרליסק, רבי פנחס רבינוביץ צאצא של רבי פנחס מקוריץ, רבי מרדכי וחתנו רבי אלעזר סאפיאן מחסידות קשיבקא, רבי צבי אריה לנדא משושלת אליק, רבי חנינא רוקח משושלת בעלז ורבי יצחק יונגרלייב מהורחוב^[1].

כשלעיר הגיעו כוחות ברית המועצות מצאו בה יהודים פולנים מקלט מהגרמנים שבמקביל כבשו את פולין. השלטון החדש הזדרז להשתלט על כל החיים היהודיים, סגר את רוב בתי הכנסת ובתי הספר ואת פעיליהם היגלה לסיביר ולמחנות עבודה.

השואה

יהודים צעירים רבים הצליחו להימלט עם נסיגת הרוסים, ואחרים כבר גויסו לצבא האדום. מיד עם כניסת הגרמנים ב-25 ביוני 1941 רוכזו כל היהודים בגטו, ובימים שלאחר מכן נרצחו 5,000 מהם. בגטו הוקם יודנראט אשר הורכב מ-12 איש. ראשיו ניסו לעשות כל שביכולתם כדי להתגונן בפני המגפות. ביוני 1942 ברחו כ-500 צעירים ליערות כדי להצטרף לפרטיזנים, אך רובם נרצחו על ידי הגרמנים. אלו שהצליחו להימלט הצטרפו לגדוד בפיקודו של שצ'רבטו. בין 19 ל-23 באוגוסט שולחו 17,000 מתושבי הגטו למחנה ההשמדה בלז'ץ או חוסלו על ידי הוורמאכט ונקברו בקברי אחים^[2]. 500 בעלי מלאכה ניסו להתמרד, אך המרד נכשל וגם הם חוסלו.

ב- 1939, ערב מלחמת העולם השנייה, נאמד היישוב היהודי בלוצק ב- 20,000 נפש לערך.

בספטמבר 1939 נכנסו הסובייטים ללוצק והחיים היהודיים קיבלו אופי סובייטי, הכלכלה הולאמה, מוסדות הסעד, המפלגות ותנועות הנוער נעלמו וחלק מבתי הספר היהודיים הפכו למוסדות סובייטים, שלשון ההוראה בהם הייתה יידיש.

לוצק הופצצה החל מ- 22 ביוני 1941 פעמים רבות ונגרם הרס רב . האוקראינים ערכו פוגרומים, שוד ורצח.

ב- 3 ביולי 1941 אספו את היהודים ושוחררו רק בעלי המקצוע.  כ-  2,000 איש נלקחו לבורות ונרצחו.

בסוף יולי 1941 הוקם יודנראט.  במשך החודשים נדרשו היהודים למסור לגרמנים כופר נפש בזהב, בתכשיטים ובסחורות.

ב 19 באוקטובר 1941 הוקם מחנה עבודה ולתוכו הוכנסו 500 צעירים יהודיים.

ב 11-12 בדצמבר 1941 הוקם הגטו.ליד השערים שדדו  השוטרים הגרמניים והאוקראינים את רכושם של היהודים.

ב- 18 באוגוסט 1942 הוטל מצור על הגטו. בימים 20-23 באוגוסט הובלו כ-17,500 מיהודי לוצק אל מחוץ לעיר (לאיזור גורקי פולני) ונרצחו כולם ביריות. ב- 3 בספטמבר בוצעה אקציה נוספת ובה נרצחו 2,000 איש. בזמן אקציית החיסול התאבדו רבים מרופאי בית החולים עם משפחותיהם.

בדצמבר 1942 הוקף המחנה וכשניסו השוטרים הגרמניים והאוקראינים להיכנס הם נתקלו בהתנגדות. אחדים מהם נפגעו, ופניו של המפקד הגרמני הושחתו מחומצה שנשפכה עליו. השוטרים נסוגו והביאו למקום כמה משוריינים שפתחו על המחנה באש תותחים. הקרב נמשך כמה שעות עד שהוכרעו היהודים. לבד מבודדים שניצלו, נפלו כולם בקרב או נרצחו.  בכך בא הקץ על יהודי לוצק.

ערב אקציית החיסול ניסו רבים לברוח ולהסתתר בעזרת תושבים מקומיים. הבולט מבין המסייעים לבורחים היה  ויטולד פומנקו, בן למשפחה פולנית אוקראינית ואוהב ישראל, דובר יידיש, שהיו לו חברים יהודים רבים.

צעירים יהודיים שברחו הצטרפו מאוחר יותר ליחידות הפרטיזנים הסובייטיות.

לוצק שוחררה ב- 5 בפברואר 1944. העיר הייתה שרופה והרוסה. החזית נעצרה במבואות קובל וחיל האוויר הגרמני הוסיף להפציץ את לוצק ולכן עברו רבים מ 150 הניצולים לרובנה.